מי המניאק שכתב את הספר?!

אז לפי הספר יובי נכנס לתקופה דיכוטומית שבה אמא אאוט אבא אין. משפטים שגורים כמו אמא אני לא אוהב אותך. ועוד ועוד גרסאות. בימים הקיצוניים זה בא גם עם רתיעה ממגע של ליטוף שלא לדבר על חיבוק או נישוק. אוקי. לנשום. יובי בן 4.5. בני בכורי מתרגל נפרדות ואני צריכה לתרגל יחד איתו שהייה איתנה. לפעמים זה כי הוא לא מקבל מה שהוא רוצה לפעמים בלי שום הקשר נראה לעין. במקביל הוא סוגד לאבא אוהב אותו בכל רמ"ח אבריו ומכריז זאת בקול בכל הזדמנות. מפנה אליו את כל שאלותיו והולך אחריו לכל מקום כולל לשירותים להחליף חיתול לנועמון במקום להמשיך במשחק. לחלק הזה של המשוואה אני הכי מפרגנת בעולם וואלה באמת מפרגנת ראו כמה רשימות אחורה. ובכל זאת. בחייאת. לא שמעת על האם כסובייקט? אני בולעת את כל העניין רושמת לעצמי שזה לא אשמתו שבחרנו לבלות יחד 24 / 7 /334 ימים דווקא בשנה שאח שלו הופך מתינוק לפעוט ודווקא בשלב ההתפתחותי הזה שלו. והנה אני בתרגיל הנפרדות שנכפה עלי משננת עבורי ועבורו שאני אוהבת אותו. מוודא שהוא יודע את זה וזהו. די. מנסה להתעלם לא להתמסר לקינטורים לשים גבולות כשמגזים מדי או לאוורר את עצמי להביט באיזה וואלבי שנושאת בחדווה כזו או אחרת את הגור שלה. עוד שיעור בהורות. ההדדיות היא לא סימטרית היא לא כוחות. התלות היא לא סימטרית היא לא כוחות. ואת הכוחות שלי כדאי שאשאב בדרך אחרת כרגע לא מיובי וגם לא בהגזמה, כתגובת נגד, מנועמון כי וואלה הוא לא צריך להיות באמצע יותר ממה שהוא כבר ככה. אז יש את אלון כמובן. ויש את הזמן שמבטיח שהכל עובר ויש את גנוש שענה לי בטלפון בדיוק ברגע הנכון. ואת המרחב והכוכבים ואת צמרות האקליפטוס והגזע שלו וקפה ואת המקלדת הזו. דווקא יום שלם ביחד בלי אלון עשה אפקט טוב. ובכל זאת אנחנו לא לגמרי אחרי. יש לו גם משהו נגד התספורת שלי למרות שהשער שלכולנו מתארך ואני היחידה שעוד לא הסתפרתי שוב מאז שהתגזזנו כולנו לפני הטיסה. אפילו הפוני המדליק של מיקו קיבל קיצוץ כי כבר נכנס לו לפה כמעט.

אז אולי זה השיער ואולי זה תסביך אדיפוס שמגיע לפתרון, או קנאת אחים כי מיקו משכלל את יכולותיו בעולם ואולי הוא מקבל מספיק זמן אבא ומפנים את אותו לתוכו כמו שאני שמחה לעשות גם ואת כל תסכוליו הוא מנקז אלי כי צריך לגלגל את האנרגיה הזו לאנשהו. יאללה שהשיעור הזה יעבור כבר. תודה.

מעבורת לטזמניה ושמורת קריידל.

ועוד על שיעורים קטנים. כמה שיעורי קראוון למדנו בדרך הפחות אלגנטית:

1) לסגור את כל המגירות עם הכפתור כולל את המקרר לפני נסיעה. אחרת פותחים את הדלת וזה נראה כאילו מישהו פרץ פנימה עם חתול והפך הכל.

2) להשחיל את כבל החשמל לתוך מעצור היד של הקראוון אחרת הוא נגרר על הכביש ונהרס.

3) איפה לשים את הפלס (מקדימה ליד הידית שמכוונת את גובה הקראוון ולא בפנים...)

4) לנתק את כבל החשמל מהאוטו. במיוחד ערב לפני מעבורת שיוצאת ב-8:30 לכיוון טזמניה ובמיוחד אם חניתם כך שאין שום גישה לשום רכב להניע אתכם. (בסוף מצאנו כמה נשמות טובות עם מצבר נייד ובהרבה מזל הספקנו להגיע 30 שניות לפני הסגירה).

5) להעמיד את הציליה של הקראוון בלי לתקוע / לשבור כלום ובלי עצבים - לקח כמה נסיונות וסרטון יוטיוב.

6) זינוק בעליה עם קראוון. תודה ללימודי הנהיגה בחיפה של אלון ובכל זאת לפעמים נדרשו גם אבנים למניעת החלקה.

7) לשחרר לחץ במים לפני שמנתקים את הצינור. אחרת תראי כמו אחרי שקילחת את נועמון.

8) לא להפעיל מזגן וקומקום חשמלי ביחד.

9) לקחת את החיבור של המים לברז.

10) לחבר את הידית - בורג של הגלגל הקדמי של הקראון.

11) שחרור סתימות עם פומפה ולא עם כימיקלים וחוטרים למיניהם.

12) לתקוע יתדות על המחצלת אם רוצים למצוא אותה באותו מקום.

מוקדש לממי שלי שעומדת בגבורה במסע הזה שלנו ובאימהות בכלל.

13) לסגור את התריס הקדמי אם אתם לא רוצים שהוא יתנתק כבר בנסיעה הראשונה ותמשיכו לסחוב אותו להעמיס ולפרוק כל פעם שוב ושוב כמו קמע מפוקפק.