פוציני! כבר הפכת תקליט וכמעט בת שנה

8.2.2023 - תשעה חודשים:

יולה בולה יעללי בונבונית, פחזניית כל טוב שכמותך. את בת 9 חודשים. מה שאומר שמהיום את יותר יממות מחוץ לבטן – זה אולי רק סמלי – עוד יום ברצף החיים שהחלו ובכל זאת.

כבר ניתן לומר בקול גדול שמדובר בעניין משובח במיוחד.

נתחיל מהתחלה. השמש עוד לא חולמת על זריחה השעון מתקתק מתקדם בנמנום אי שם בין חמש לשש. קולות מתוקים מתוקים, קצובים מבשרים. יעללי התעוררה. את עוד אפופת רוך וחום של שינה. אלון מאחל לנו בהצלחה ועובר להשלים עוד כמה עשרות דקות יקרות של שינה. אני מכסה את הראש שלי בשמיכה עוד לא ממש מתמסרת לקריאת התרנגול המתוקה שלך. את ממשיכה ברוך ועקביות. אני אוספת אותך לחיכי בעיניים עצומות להנקה שאולי אולי אולי תשכנע אותך לחזור לישון. זהו שלא. את מרווה את צימאונך אני מחליפה פטמה במוצץ את אפילו עוצמת עיניים נחה על בטני, עם ראשך הכבד שכבר גידל על פלומת העובר שהיית, רעמה בלונדית עם נגיעות ערמוניות. הבטן שלי עולה ויורדת גופך כבר ארוך משתלשל הצידה לכיוון המיטונת שלך ואני מכסה אותך וקצת אותי בשמיכת הפוך המפנקת שלך. מושכת עוד קצת זנבות של לילה ותנומה. ופתאום המוצץ נפלט והפעיות חוזרות. אני מלטפת ממשמשת וחוזרת בקולי אחריהן. מעלה אותך גבוה יותר על חזי כדי לנשקך. את מעלה הילוך ומתרוממת על זרועותיך מתבוננת לכיוון האור הדולק בחדר המקלחת. מגבירה את שטף הפטפוט, מחפשת דבר מה להתעסק איתו – המוצץ. אויש זה מעניין המוצץ הזה. אחר כך את זוחלת לכיוון המיטונת מושכת את עצמך לעמידה זקופה ונתמכת במעקה מדברת אל העולם כמבשרת: הנני כאן!

איכשהו במזמוז הזה אנחנו מעבירות בין שעה לשעה וחצי בדיוק כדי שנאחר לתחילת היום שלנו. מתישהו יובי יצטרף לחגיגה. את תחייכי אליו והוא ילטף וינשק אותך. יאללה צריך לקום. אם טרחת לעשות קקי נקום אפילו קודם. להתלבש בערב זה יכול להיות סיוט, אבל בבוקר זה יותר מתקבל על הדעת. כמובן שברגע שהחיתול יוסר את תתהפכי ותתחילי לזחול בשובבות מהר מהר לכיוון המיטונת שלך תצחקקי תוך כדי הקריאות שלי לעברך ותסובבי את ראשך כדי שמבטינו יצטלבו ונתגלגל מצחוק יחד. אני אמשוך אותך חזרה אמרח משחה, אתקתק כמה תיקתקים ואת תחלצי את עצמך לעוד מסע ואז שוב צחקוקים שוב דיגדוגים ועוד הפעם משיכה קלה הפעם למכנסיים. סוויטשרט שובר אותך במיוחד החלק של השרוול השני. הגעת לקצה גבול הסיבולת ואת צווחת בעצמה שלא מביישת עקירת שן ללא הרדמה למשל.

סיימנו להתלבש ועברנו להצתחקק קצת במראה. בוקר טוב ליעללי. מתוקלי. בוקר טוב גם לאבא שבא להתלבש. את עוברת לסלון ופוצחת במשחק אינטנסיבי שתכליתו הוצאת צעצועים וחפצים מהסלסלות השונות. אני נפנת לארגוני הבוקר. באיזשהו שלב זחלת אלי למטבח – אני מרימה אותך ומבינה שבאת עם קקי טרי ואת מבקשת החלפה. יאללה!. כולם אכולים ומוכנים. אני דוחסת אותך למעיל כלשהו – פעולה מעצבנת מאוד אבל אין מה לעשות ויאללה לגן. אנחנו נכנסות בצהלות הישר לזרועות המטפלת – יפעת או דינה ואת זוכה לחיבוקים ונישוקים ואהבה מנשים אחרות שהן לא אני.

לגן לקח לנו זמן להסתגל להתרגל. לגוף שלי לגוף שלך. התחלנו לפני חודש וחצי לאט לאט לאט. פה שעה שם שעתיים. תחילה איתי, אחר כך לבד. באתי להניק אותך, באתי להרדים אותך. בין לבין יובלי היה חולה. בין לבין אבא היה חולה, אני הייתי חולה, מיקו היה חולה. גם את היית חולה יומיים עם דלקת עיניים נבזית. בימים שלפני החזרה לעבודה בין כל המחלות, בין חופשת חולים בסיני, התוכניות לחזרה מדורגת לעבודה השתנו למציאות של אירוח וירוסים והתנסות בכל תכשירי הורדת החום לילדים. כל סוגי הטקטיקות של שכנוע הכל כולל הכל: בין הפחדה להומור בין תאטרון בובות לשימוש בסמכות חיצונית כמו משטרת הגבולות של מצרים – הכל לפי גיל ומידת העייפות. לא היה מרווח לעיבוד ושהייה בתוך המהלך של פרידה וסיום חופשת הלידה. שלושה שבועות ראשונים של חזרה לעבודה כל פעם מישהו אחר חולה. בעבודה – מעניין מסקרן אווירת התחלה וחיוניות. בין לבין תפקוד אמהי וקריסה משפחתית. ובסדקים במרווחים בתנועה מפה לשם- כאבי גמילה מאוקסיטוצין של תינוקת שהייתה עד כה צמודה לחיקי. הראש יודע למה נעשו ההחלטות שנעשו. הלב והגוף לא ממש זורמים. ועוד יום עובר ועוד אחד והנה את סוגרת את החודש הראשון המלא שלך בגן ביחד עם חגיגת 9 חודשים. יפעת המטפלת מפנקת בתמונות. כבר הבינה עם מי יש לה עסק. יודעת שאת אוהבת הנפות ודגדוגים, מספרת איך את זוחלת ובודקת מוצצים של תינוקות אחרים. כשנכנסת "פתחת" את התינוקייה יחד עם יפעת – המטפלת הנהדרת זו שיודעת להגיד וואלה משהו מפריע לה ולכן כשהיא אומרת שהיה יום טוב זה אמין ומשכנע ומרכך את הלב. עכשיו אתם 9 חברות וחברים שזוחלים לעבר פינת האוכל בשעת הסעודה. אני חוזרת אליך בסוף יום עבודה. משתדלת סביב 3. את בדרך כלל כבר ערה. אני מגיעה לגן ואת מחייכת אלי וצוחקת וזוחלת אלי. אני מרימה אותך מתחבקת מסניפה בשמים של נשים אחרות ויודעת שחיבקו אותך היום. אנחנו צוהלות ומתרגשות מהמפגש וניגשות להנקה קצרה או ארוכה בהתאם לתזמון. כשסיימת את מחלצת עצמך כי יש עוד איזה משחק או עניין שיש לבדוק. נשהה כך עד שמגיע הזמן להוציא את מיקולד מהגן. אני עוטפת אותך ודוחסת אותך לסלקל או למנשא. ביחד אנחנו מתגלגלות למיקו באוטו או באופניים. וכמו בהצגה או סרט תלת מימדי את מתבוננת בכל מה שמתרחש בעצים ובציפורים ובפרצופים שבדרך וכמובן בהמולת האיסוף מהגן, אני חופנת את רגלייך מדי פעם. בנינוחות ובסקרנות את צולחת את כל המסע הביתה.

אני מחלצת אותך מהמעיל או מאובראול דובני מוגזם אחר ואת נפנת לחלץ אבריך בהתאם ולבדוק מה נשתנה בסלסלות מאז עזבת אותן בבוקר. אחר הצהריים ננסה לקרוא איזה סיפור להתמזמז עוד ועוד אבל שתינו תחת חסדיהם של מיקו ויובניק- מדי פעם את יוצאת לזחילה במרחבי הבית מגיעה לעציץ ומורמת משם מגיעה למדיח ומורמת משם מגיעה לממ"ד ומורמת משם. תמיד בחיבוק ובנישוק לרכך את רוע הגזירה והמחאה.

כשאבא מגיע את מקבלת אותו בחיוך וצהלות וצחוק של התרגשות של כל הגוף גם ברגליים. אם את על הידיים שלי תושיטי את עצמך אליו. אם את על הרצפה אי שם תזחלי לעברו עד שירים ויניף ויחבק אותך. כשזה קורה פיסה של הלב שלי מתכווצת ומתרחבת באותו הזמן. דרככם אני חווה בשבריר שניה את שהיה לי ואיבדתי. וחוזרת לכאן ולעכשיו. לחיבוק בין שני אנשים שהם לא אני שנראים די דומה זו לזה רק בשינוי גוון ופרופורציות. בוראים בעצמם את סיפור אהבתם. שרק ימשיך וימשיך וימשיך.

מתישהו נתיישב לאכול. אם יש עניין בשרי – תבשיל של סבתא/ בולונז (עדיף של סבתא) תתמסרי ואף תביעי מורת רוח כשקצב ההגשה יהיה איטי מדי. אם כולם אוכלים יחד אז בכלל חגיגה. לקראת 18:00 נמלא לך אמבטיה מעל השיש של כיור חדר השירותים. את תשבי שם תבחני את הברז את המראה תקבלי בהנאה את המים החמים הזורמים על גופך ובסוף את עיטוף המגבת. בחדר השינה נחזור על טקס ההתלבשות. לעיתים הוא יהיה מלווה ביותר בכי מצחוק הנקה בחיבוק עוטף עד שאת נרדמת ואני מניחה אותך לישון לצד צי הארנבות שלך. כשאבא מקלח אותך נשמע קול שירתו. הוא מדבר איתך ואליך כל העת ומקפיץ אותך בחיבוק אוהב עד שאת נרדמת. בלילה אנחנו נפגשות לעוד הנקה או שתיים או שלוש או ערות של שעה וחצי לא קשורה לכלום. כשהיית תינוקת קטנטנה ועוד היה חמים ונעים בחוץ הייתי מאזינה ברוב קשב – לרחשי החוץ להבין מה בכלל השעה. כמו ניווט אגנים - אין שום ערך לדקה המדוייקת ובסוף כולם זורמים לים. ובכל זאת רק לקבל כיוון כללי - אם דממה אז כנראה לפני חמש, אם נשמעות מכוניות על כביש 40 סימן שאחרי, אם הציפורים כבר בעניינים הבוקר כבר בעיצומו.

ולשאלת השאלות – נו את מרגישה אחרת שזו בת? אני מרגישה אחרת כי אני גדלתי, כי יש בי את הסבלנות ופרספקטיבה לקבל ולחוות גוונים שונים של אהבה וחיבור, אני מרגישה אחרת כי יעללי מביאה את האיכויות שלה, אני מרגישה אחרת כי זו גברת שיודעת לשלב בין נוכחות זורמת לאפיסודות בלתי מתפשרות של להיות בעניינים. אני מרגישה אחרת כי היא שוקלת כמו תינוקת ממוצעת ולא כשם הבלוג – אמנם הגוף שלי זקוק לשיקום ובכל זאת אחיך היו כבדים מנשוא. אני מרגישה אחרת כי אני יודעת שלא תהיה לי עוד תינוקת ושאיתך אני אפרד מהצד המתפעל של האימהות לקטנטנים - על הכביסות המגבונים, ניקוי הסינרים והבקבוקים ושלל המטלות שכרוכות בכך.

ובכל זאת איתך נולדה גם אמא לשלושה. וממש כמוך אני לומדת את זה לאט לאט. שלב אחר שלב. זוחלת ומפלסת את הדרך בה כדאי לחלק את תשומת הלב – לפעמים למי שצריך לפעמים למי שצועק יותר חזק לפעמים למי שהכי קרוב. לומדת, גם נופלת, גם בוכה, גם טועה גם מתחרטת גם מתנצלת (את עוד לא בשלושה האחרונים אבל אני כן). גם וכמהה להגיע למקלחת ולחיבוק של הערב. וכן גם זקוקה להרבה הרבה מזון וקפה לשרוד את העייפות. כשאלון לבד עם שלושת הגורים שלנו אחר הצהריים +ערב בחסות העבודה המאוחרת שלי יום בשבוע – הכל נינוח הבית מתוקתק כולל איזו כביסה או שתיים. כשאני לבד עם שלושתם אחה''צ פלוס ערב בחסות העבודה המאוחרת שלו – יהיה בלאגן – או שהבית יהיה הפוך בסוף הערב, או רגשית כולם ירצו מעבר למה שאני יכולה לתת או בזמן שאני יכולה לתת ומשאבי הסבלנות של יובי או מיקו או שלי פתאום לא יהיו נגישים כמו כרטיס אשראי שנחסם. נדיר נדיר נדיר שנצלח את העניין בהרמוניה נטולת נפגעים או דרמות אבל יש גם כאלו. לפעמים אזמין את עידו לעזור לי – זה יעלה בהקפצת האנרגיות והרדמות מאוחרת עוד יותר אבל השמחה שבלב שווה גם את זה. לפעמים בייביסיטר אחרת וכולנו נהיה קצת יותר מנומסים ומווסתים בהתאם. אבל אנחנו לומדים את זה- מתי לאכול לפני קריסה ומתי למיטה לפני שעוברים את הסף. לא שזה תמיד מצליח ולעיתים יהיה פינג פונג בין מיקו ליולה איך שהיא תירדם הוא יתחיל להתפרק איך שהוא ירדם היא תתעורר ואולי גם הוא יתעורר. יובי בדרך כלל יצית או ילהיט את מיקו עד שאני מתעצבנת עליו או על שניהם או שיהיה מלאך שומר ואפילו יעזור לי עם מיקו או לפחות ישקע בפרוייקט ציור ויתרחק מהסיטואציה.

ובתוך הסערות האלו את לפעמים מסתכלת נדהמת לפעמים מתאימה את הטון לפעמים לא מתרגשת מידי. כמו לגור על גדת נהר. לפעמים פכפוך לפעמים גועש גולש. אבל כל הזמן משתנה.

19.4.2023 - חודשיים ושליש עברו ואנחנו מתקרבים בצעדי ענק ליומולדת גיל שנה. אז רק ראוי לציין ש:

היכולת שלך לבטא רצונות וצרכים מתחילה להיות מגוונת יותר והציצי כבר לא פותר את הרוב ומשהו בתוך התהליך הזה ל גדילה יפהפה וגם עצוב. לאור ניצני הנפרדות והזחילה המקצועית שלך המיטונת כבר מסוכנת והצטרפת לחדר של האחים שלך.

יש רגע כזה שאני נכנסת ושומעת נשימות סדירות של שלושה גורים וזה מרטיט ומרגש עד מאוד.

נוספו לך עוד 2 שיניים. ועוד 2 בדרך. דקה דומיה לשעות שינה.

את מאוד מאוד אוהבת לקחת את המשחקים שמיקו מתעסק בהם בזמן שהוא מתעסק בהם. הוא מתעצבן עליך. יכול גם לדחוף, להזיז בגסות, להכאיב לך ולצווח עליך כמובן. בהצלחה לכם ולנו.

את אוהבת קרטיב. וגלידה. ושסק מהעץ אם הוא מתוק. עגבניות צורבות לך בחניכיים עם השיניים המבצבצות.

אין לך עניין בנסיעות ארוכות וזה לא פשוט כשגרים פה וכולם שם.

את נהנת מאמבטיה עם מיקו. והתנדנדות גב אל גב עם מיקו.

את מתעצבנת כשיובי מרים אותך. ואני מתעצבנת עליו בהתאמה. הוא שר לך ועוד לא ממש מצליח להפנים שאפשר וכדאי לדבר אליך ולא רק עליך. והוא מאוד מאוד אוהב אותך ושמח בך.

הגיעו שרבי האביב ואפשר כבר לא להידחס לסוויטשרטים וזה נפלא.

בתוך בועת בית הקש עם הקשיים שבגידול שלושה ילדים ובתוך בועת המדרשה בין סופות חול לשטפונות, אפשר לעיתים לשים את העובדה שבחודשים האחרונים העתיד פה התערער עוד יותר. זה מפחיד אותי מאוד. זו המציאות שמלווה את שנות ינקותך ותעצב במידה שעוד קשה לי לומר איך ועד כמה ואולי אפילו לא כדאי לנדוד באפשרויות ובמחשבות ולהתמקד בעמדה של אבא שלך שמתוך הערעור צומח פה משהו טוב יותר מודע יותר, הבנה שיש להילחם על זכויות, לבקש שלום וגם לרדוף אותו. הלוואי שזה לא היה ככה אבל זה ככה.

ולצד ולמרות כל זה את אהובה כל כך וזו ברכה נהדרת שהגעת דווקא אלינו. זכות להיות לך לאמא. תודה יולה בולה.עוד מעט אאחל לך מזל טוב, שפע מזל טוב. בריאות איתנה בחסות המערכת החיסונית את מפתחת. בריאות נפשית טובה בחסות המזג הטוב שבאת איתו, היחסים עם האחים שלך, המיקום שלך כשלישית- דובדבנית מעל קצפת מסקרפונה (מיקו) ובצק פריך מושלם במרקם ובמידת המתיקות (יובי). (סליחה הייתי חייבת לפרש לכולם פה את המטפורה החשובה הזו.מוטב שאסיים כאן. אני הולכת לאכול משהו עד שאאסוף ואנשנש את פוציני שסק הדובונית).