נועמיקו בן שלוש

הרשימה של מיקו נאלצה להמתין לרגע המתאים. אבל אתה לא מחכה וכל הזמן גדל גדל גדל ומשתנה וכבר בן 3 ועוד יום ועוד יום ועוד אחד ועוד עשרים...

ילד מתק. שכזה. עם שמיכת כוכבים שמלווה אותך בקצוות של היום (וגם באמצע בסופש). כל כך יפה עם עיניי גלזורה ירוקה שאפשר לצלול לתוכן. אתה שומע משפטים או שואל שאלה וחוזר בשקט לעצמך על המילים או צמדי מילים והעיניים האלו מתמקדות פנימה נבונות לומדות. צוחקות די הרבה, מפחדות מדי פעם, בוכות בשביל להביע עמדה חד משמעית של חוסר שביעות רצון או עייפות. ושערות בלונדיניות שנגזרו פעם אחת ומאז גדלו כרעמה חלקה ועשירה בגווני חום זהוב.

אז מה אתה אוהב? לשחק עם חבר- בארי, יאירי, טומי, עפריקי, גוני, רונה... עם כולם בעצם. לא מזמן שיחקת אתה וגוני "משפחה". נתתם שם פלייבק של ממש עיבוד של יום ישראלי כולל הכל יציאה לעבודה ארוחות ועצבים גם כן. ובפעם הראשונה שהיית אצל טומי לבד קיבלת את פני בזעף: "לא לאסוף אותי". אינטונציה שמבהירה עמדה ברורה גם ללא התוכן.

כשאתה רק מתעורר בבוקר תשמח אם אשב לידך - קצת ליטופים קצת חיבוקים קצת צחוקים איזה פטפוט קטן לאט לאט להתחיל את היום. אחר הצהריים אתה צריך זמן על אמא או אבא. שהות מחוברת -מחובקת. ככה ולא ככה. אי אפשר סתם לחבק או לנשק. צריך פה מרחב ולשאול. ובטח בטח לא כשאתה תוך כדי משחק או עסוק באוכל. זה לא יגמר יפה. ואם אתה עייף אז בכלל התרעמות תתבטא בצווחות וגידופים.

לאחרונה אתה מטיס את אנשי הפליימוביל או דמויות אחרות לאפריקה. זה היעד. מה יפגשו שם? אריה. חיבתך למכוניות התפתחה לחיבה לכבאים - סמי וחבריו ובכלל להכניס דמויות למכוניות זה עיסוק מרכזי עבורך. ולגו. כמובן. לבנות מכוניות בלגו הקטן הקטן בסבלנות אין קץ. אין ספק שהתפתחת מאוד מאז נחשפת לראשונה ללגו של יובניק בסגר בניו זילנד.

אתה מאוד אוהב להקשיב לסיפורים. את "קרמר החתול". "מחכה לניסים". ספרים על דובים וכלי תחבורה. "דג קטן גנב כובע לדג גדול". כל מיני. ובכלל כל סיפור מפחיד יתקבל בברכה בתקופה האחרונה זה גם מתחבר לבכי מתוך שינה ואתמול ממש הבטת בחלון אמרת לי שיש שם מפלצת ומשהו מפחיד (פעם אמרת מחפיד אבל הצלחת לסכל בין הח' לפ') התחפרת בתוכי ושוב הצצת. הסתובבנו להציץ יחד ראינו ענפים זזים ברוח, אורות של פנס ואת האוטו החמוד שלנו. חזרנו לחיבוק אבל עדיין המבט שלך חזר לסרוק "מה הולך שם". אז ברפרטואר המפחידים יש לנו את "דובים לא מפחדים משום דבר", "שודדי הלילה" (עם המשפט הגאוני - "כולנו ראינו בית"), את "חנה בננה", "טרופותי הבת" מפחיד לאין שיעור מטרופותי לא הבת. ו" ארץ יצורי הפרא" כמובן.

אתה מאוד אוהב לשחק במטבח שלך (נבנה ליובניק בגיל שנתיים אך זה לא עשה בו שימוש כמוך). אתה מסדר את מחבתות בוחר מה לבשל משתמש בתרווד ומאכיל את התינוקות שלך (לפעמים זאת אני). לפעמים מביא שולחן וכסאות ופותח מסעדה של ממש.

אתה מעדיף ארטיק מנגו. אתה לא אוהב חומוס. אוהב לאבנה ושמנת מאוד. הלחם מיותר מבחינתך ומעדיף הזנה ישירה.

שואל לפני שנועל סנדלים: זה של הרגל הזאת?

מאוד אוהב פירות קיץ - מנגו מנגו מנגו מנגו וגם את כל השאר. המנגו לקראת הסוף פה - אתה אוהב אותו קלוף בחתיכות או כמו צב או קיפוד תלוי את מי שואלים. אין ממש מה להרחיב על זה מדובר בפרי מושלם ואני נהנת לחלוק איתך את החיבה הזו. לאחרונה ממש גילית את הרימונים מהעץ - זה פרי שתפור עליך כל ההתעסקות עם חילוץ הגרעינים ונישנושם. אתמול ישבנו בספינת הפירטיים וחילצנו את הגרעינים מרימון קטן לקערה. איזה צליל נחמד נוצר כשהגרגר נוחת בקערה, כמה כיף לזלול גרגר שנפל על החולצה ובטח שבטח להרים חופן גרעינים ולדחוף לפה לנסות לתמרן כך שכולם יכנסו. זה בהחלט פרי רב חושי אסטטי לעיניים עוד לפני הקילוף, מעורר את חוש הציפיות - אדום בורדו? שקוף ורדרד? שחור ורקובי?. לצליל של משיכת כדור הארץ את גריעני הרימון העסיסים ומגעם עם קערה קודם צליל של פיצלוח הקליפה, מגע חילוץ הגרעינים החלקלקים, עגלגלים הוא כמו עליית מדרגה לאחר ההתמודדות עם הקליפה. והטעם. טוב שלנו נעו בין חמצמצים עם גרעין פנימי גדול למתוקים ועסיסים עם גרעין פנימי קטן יותר ואכן בכל הפרמטרים הרימונים שלנו השביחו עם כל יום של המתנה חוץ מאלו שנפרצו לגמרי וסיפקו את תאוותם של חיות אחרות . גם מלפפון וגזר אם הם חתוכים לגלגלים ואם אתה עוזר לחתוך אותם בכלל סביר שהכל יכנס לפה ללא תיווך של ארוחה. פחות מתחבר לעגבנייה. לאחרונה קרה דבר מופלא הסכמת לטעום בצל מרוטב העגבניות של הפסטה ואחרי תקופה של התנגדות מוחלטת והוצאה מוקפדת של הריבועים השקפקפים האלו התחלת לזלול אותם. הידד. שום - אתה הבא בתור!

אתה חובב אקססוריז מושבע-כובע ומשקפי שמש. ומכנסים עם כיסים וכמובן בבריכה אתה מצויד בחולצת רחצה גם כשקר ומשקפת על אף שאינך מתנדב לצלול ולהכניס את הראש למים. שונא מים על הראש. בתחילת עונת הרחצה פחדת מאוד מאוד מאוד בבריכה ונצמדת אלי כמו שממית לזגוגית. מזל שבמים לא מרגישים את המשקל הרב שהצלחת לצבור בשלוש השנים האלו והחודשים בבטן שלי (כולל המנגו בבטן שלך). בסוף העונה אתה כבר יותר משוחרר בים - כלומר קצת פחות פוחד עם התנסות אחת ויחידה עם מצופים והחזקת יד בלבד וכן שוטטות עצמאית לחלוטין בבריכת הפעוטות.

ולאחר שהתמקדתי ברכישות נפרדת ועצמאית (אתמול עבדנו יחד בגינה זה הרגיש כמו להתהלך עם צל קטן ובלונדיני ופטפטן במיוחד - אני עם דלי גדול עם קומפוסט אתה עם קטן, אני עם כפפות שגדולות עלי אתה עם כפפות שענקיות על כפותיך המתוקות, אני עם עת חפירה, אתה עם דגם צעצוע באותו הצבע, אני חולצת סנדלים אתה גם - בקיצור סימן שאלה על נפרדות ועצמאות).

אתה מאוד אוהב דברים קטנים. הקול שלך מיד מזנק לגובה ואתה מכריז "איזה דינוזאור קטן!" או כל חפץ או משהו קטן. "אמא תראי זית קטן" כלומר גם דברים שבאופן יחסי לעצמם (דינוזאור) וגם כאלו שלא (זית) ישמחו אותך מאוד פשוט בגלל שהם קטנים. ואתה שמח לחלוק את השמחה הזאת. אולי בגלל שאתה מרגיש לידם גדול? אולי בגלל שאתה מזדהה איתם? בכל זאת מדובר ביצור מתוק ביותר ו - קטן.

אפרופו קטן זה ביחס כמובן לאח הגדול שלך (שהוא בעצמו די ילדותי בקטע טוב ובצדק - מה שנקרא תואם גיל) בגן השעשועים אתה מסביר לאיזה חבר - "יובל יודע לעשות את זה" - דוגרי זה מאוד חמוד לשמוע. ובכן אתה חובב את יובניק. לרוב זה לא נגמר טוב. למדת ממנו את מלאכת הקרב, עמדות מוצא , קולות לחימה, אתה שולף את החרב שהכנתי לו לפורים וחובש את הקסדה המתפרקת מרוב שימוש באדיקות יתרה. נלחם בדובי דב, הורג אותו ואחר כך מטפל בו עם ערכת הרופא (זה קרא פעם אחת בעצם אחרי שהפצרתי בך אבל נשמע חומל וטוב לא?). בכל אופן יש שם ניצוצות של ביחד שהם לא רק "קרב" יובלי עזר לך למלא את חולצת החג במדבקות סמי הכבאי שקיבלת מכלה למשל. אגב החולצה הצליחה לשרוד את רוב הארוחה כי ביקשת לאכול רק מרק ו"מאפה חלה" אבל בסוף קיבלה מנה הגונה של אגס ביין עניין שמאוד שימח אותי בקטגוריית אהבה בין דורית לקינוח המשפחתי.

יש רגעים מאוד מאוד יפים יחד - כמו ביום הכיפורים שישבת על סוג של בימבה ויובלי הסיע אותך, או רגע נדיר במיוחד שהוא הטיס ירקות של סלט על מזלג לתוך פיך בארוחה שניכם נהנתם מאוד וגם אנחנו. לעיתים אתה זוכה לגידופים ועצבנות של יובניק פשוט על עצם היותך קיים ולעיתים אתה כל כך רוצה שישחק איתך שאתה באמת באמת מציק - קופץ, נושך, מתיישב על משחק, מפיל מבנה - מצב מובהק של וואלה מגיע לך.

אתה יודע בדיוק אבל בדיוק איך לעצבן את יובניק גם באופן מילולי - למשל יובניק עייף ומשוחח עם אבא בארוחת הערב אתה מתפרץ לדבריו בדיוק אחרי ההברה של המילה הראשונה. הוא מתחיל להגיד משהו ואתה צווח "אבא". לא בשביל להגיד דבר מה אלא בשביל לעצבן את יובניק. והוא אכן מתעצבן מה שגורם לך לחזור על הפעולה בשנית ובשלישית עד שהוא נשבר.

בארוחה אחרת יובניק זלל את המקושקשת שלו וביקש ממך שתועיל לתת לו מהצלחת שלך -אחרי שהכרזת שזה מגעיל.

בתגובה לבקשה התחלת לאכול ותוך כדי שרת את הלהיט:" אין אין אין חגיגה בליבליבליבלי עוגה". בחירת השיר המתאים כלומר המתריס ביותר לסיטואציה היא אומנות שאתה שולט בה היטב.

בכלל עולם האסוציאציות שלך בכל הנוגע לשירים הוא עשיר ביותר. גם בגן סיפרה שרית הגננת שכששרה על אלף כלניות אתה התחלת לשיר על אלף כבאים. וכששמעת על אישה שגרה בתוך אבטיח שאלת לגבי הילד שישן בתפוז.

אולי נקדיש לזה רגע. אני לא יודעת אם זה עניין של אישיות, מיקום במשפחה, העבודה ששנה כמעט היית צמוד לגב של אבא על המנשא, התפתחות שלי ובכל זאת. מרגיש שהגבולות שלך ברורים. גם בגוף וגם ברצונות ובצרכים. כשאתה לא מעוניין אין כל כך מקום למשא ומתן. כשאתה קצת מעוניין אז יש על מה לדבר לתבל בהומור או סיפור (בוא נגלה באיזה צבע הפיפי? שאלה שעוזרת לפעמים לגשת לאסלה. אתה כמו כולם אוהב לבחור בעצמך הכל - מקום לשבת, כוס לשתות בה, מים מהברז או קרים, מנגו צב או חתיכות, פיפי בדשא או באסלה, מים על הראש יום כן יום לא (היום לא) , ינשוף ורוד או פינגווין אפור, סנדלים עם סקוץ' או בלי סקוץ', כובע כתום או כובע כחול או כובע אש. זה לא נגמר וכשאתה עייף ורעב זה שילוב קטלני. צרחני ופחות. אבל אנחנו באמת משתדלים לסייע לך לנהל את הארוחות ואת האין שנצ כדי להימנע ממצב צבירה בלתי נסבל שכזה.

אולי הבחירה קשורה לגיל - כי יש לך באמת שילוב של יכולת זרימה לצד self מובהק. ברור לי שאתה נפרד כלומר שלי והכל, החלב שמנת הלב שלי שלך ובכל זאת אני חווה מין סקרנות כלפיך והשתאות על יכולת הזרימה שלך, תכלס זה הרבה יותר אלון. מצב שהוא לא ממש שילוב נפשות וגוף זה בזה אלא יותר ריפרוף ומקומות חיבור אדוקים. יש באורור הזה משהו שדווקא נותן בטחון שאתה אדם שלם בעולם הזה. אולי זו האופטימיות ושמחת החיים החיוך שהיה לך מהתחלה שעכשיו הופך לקלילות כזו בגישה אולי זה זה? אולי. בסופו של עניין במסיבת יום ההולדת שלך בגיל שנתיים - שאלתי אותך אם אתה רוצה שנשיר היום יומולדת עם העוגה ואמרת שלא ואילו השנה אמרת שכן. לפני כן כשהגיעו האורחים ראיתי אותך מרקד מרגל לרגל וקראתי לך לעשות פיפי של יומולדת - הסברתי שמרוב התרגשות לפעמים שוכחים. סיימת לעשות פיפי ואמרת "אני רוצה להחזיר את ההתרגשות עכשיו" הרמנו תחתונים והחזרנו את ההתרגשות. הרגע המשברי היחיד במסיבה היה כשכולם הלכו וגם אותו צלחת יפה מאוד מבסוט במיטה שלך. מזל טוב פרפר אהוב שלנו. מתרגשת מהשנה הרביעית שלנו ביחד בחיים האלו ומאמצת את הדיברות ה11 וה12 של עמיחי - אל תשתנה והשתנה.

ציטוטים מובחרים של השניים יגיעו אחרי שאתמודד עם עיבוד הכניסה לכיתה א' - עוד אחד מאירועי ספטמבר 2021...