ספירת מלאי

נכון שקודם היה הריון שגם עליו אפשר לדבר ובסופו חתיכת טקס כניסה לעולם שנקרא הלידה. כבודה של הלידה במקומה מונח ואין ספק שעשינו זאת שנינו (ובדרך כמעט תלשנו לאבא שלך את היד), אבל היה רגע אחד שבו הכל נגמר והכל התחיל. רגע של הקלה גדולה והודיה לעולם וחמימות ורטיבות והרפיה והתרפקות. זה הרגע שלנו זה הרגע שאתה הגדול מכולם (3955 גרם של אושר) יצאת כולך, מראש ועד כף רגל, החוצה. טוב שבאת!

ומאז אני משננת את תוויך. מתבוננת נפעמת מרפלקסים ופתאום שמה לב שחלפו להם. נשימתך הוסדרה, נשמתך החלה להתגלות אלינו. עיניים נבונות רכות מתבוננות בי ואני מתבוננת בהן. תוך כדי שאתה יונק פתאום חיוך. עם פטמה בפה החלב נשפך קצת החוצה וחוזרים לעבוד אתה עסוק ומרוכז במשימת הגדילה שלך. ידיך מוצאות בדל בגד לאחוז ולמשש, אצבעותיך הכפילו אורכן בחודשיים וחצי האלו.

ואני מתבוננת. מוצאת באמצע אוזן ימין מן שפיץ כזה כמו סיום ביציקת פלסטיק - זה הקצה שלך. עושה ספירת מלאי: לחי מישמיש - יש. לחי אפרסק - יש. אף שסק - יש. עיני שקד - יש שתיים. שפתיים דובדבן - יש. והסנטר יש בו גומה קטנטנה כמעט נעלמה. תחילה הייתה יותר מובחנת. העניין הוא שאני לקחתי חתיכה קטנה שפעם היתה בגומה הנחתי אותה בעדינות בתוך הלב שלי. זהו יש לי פיסה ממך. אתה מוזמן לחקור את העולם ולגדול. אצלי יש חתיכת סנטר. תודה.