ואתה כל כך דומה לאבא שלך!

וואי וואי וואי כמה שאתה דומה לאבא שלך. מאז שבאת חשיבותם של הפיזיות ומראה מתחדדים, כמובן שטוב הלב שלך כבר נישא למרחקים אבל ניצני האישיות רק עכשיו יוצאים ויקח עוד זמן עד שיבשילו לפירות עסיסים כמו הפסיפלורות שנופלות עלינו מהפרגולה בכניסה לבית וגם זה בהדרגה - פעם בכמה ימים מוצאים אחת בשלה על השביל.

ועד אז מזל שיש הרבה ממך בפיזיות. שלא לומר המון. לא ברור מי הצעיר הינוק ומי המבוגר. כי כשאבא שלך יזדקן הוא יראה בדיוק כמוך בשבועות הראשונים לחייך. טיפה מקומט, בלי שיניים, עיניים מצומצמות מסגירות את היותך קיסר סין או צב נינג'ה (תלוי בשעה ביום ומצב האנרגטי - בכל אופן אסייתי משהו).

כשאתה לא מרוצה אתה מזעיף פנים ומוחה בבכי. לפעמים ממש צורח בעיניים עצומות ואפילו מאדים לפעמים משחרר פעיות הולכות ומתגברות. ככה אתה מתקשר. דרכך נפתח צוהר לדמיין איך אבא שלך יכול להגיב כשיוצא משלוותו - דבר נדיר במיוחד. דרכו אני יודעת שאתה לא באמת נעלב עד כדי כך וגם לא באמת כועס פשוט עוד לא יודע להביע את עצמך אחרת.

וכשאתם ישנים אז בכלל. שקט. מתוך שינה אכלת ונרדמת. מה לא עושים בשביל לגדול. אני מדמיינת את עצמי עם עיניים עצומות, ניגשת למקרר ושולפת איזו פשטידה תוך כדי שינה וממשיכה לישון וכל העסק הזה של לאכול בלילה נראה לי פחות ופחות מגניב. בכל אופן אכלת ונרדמת בזרועותי העייפות. ולצידנו העתק מדוייק שלך. אותו אף, אותם גבות, הלחיים שלך יותר מזמינות ברכות בתפיחות ובחלקות, אותה שלווה, אותה דבקות במטרה. כאן עסוקים, עכשיו ישנים. לא להפריע. רוח צפון מערבית מנעימה מהחלון את הלילה הקיצי ואני לוקחת נשימה מכווצת את הבטן הכל כדי לגלגל אותך בביטחה למיטונת שמתחילה להיות קטנה עליך. וחוזרת לישון בין שני האהובים עלי.