בין קפלים ורוך שפתיים

יש סקירה מוקדמת יש סקירה מאוחרת אבל זאת הסקירה המשמעותית מכולן - כמה רוך ומשמנים גידלנו הלילה. הסקירה מתבצעת בכל בוקר. בעת ההנקה כאשר העיניים של הינוק עצומות והא עסוק מאוד במלאכתו. מתחילים מההתחלה. פלומת האפרוח עדיין במקומה כמו גם השיער על המצח ועל האזניים. התנוכים נימוחים בין האצבעות. הלחיים, הו הלחיים כל כוכבי הלילה סוגדים ללחיים האלו. ובינהן שפתיים עסוקות. נתמקד רגע בסנטר. כלומר בסנטרים. תחילה היה אחד, אחר כך היו שניים. בכל בוקר חיכיתי להכריז: יוסטון יש לנו שלושה סנטרים! אך אבוי התכווצנו לסנטר וחצי. ההכרה שיובל איבד חצי סנטר היתה לא פשוטה ומאז אנחנו סוקרים ביתר פירוט על מנת להתענג על הרוך, טרם תנועתיות יתר תחסל את הקלוריות העודפות ותפגע בעוד מישמנים.

הזרועות. גם בזרועות ישנה מגמת התמצקות. זרועותיו של יובל התמלאו די מהר לכדי שרשרת נקניקיות קטנות. כשמגיעים לכפיות הידיים ניתן להבחין בתופעה נהדרת. שקעים בגב כף היד בבסיס כל אצבע. דווקא אצלנו המבוגרים בולטים הרכסים ואילו אצל יובי ישנם שקעים זערורים כאילו צוף נקווה בהם ומזין פיות שנקרות לדרכו.

הבטן רכה בדרך כלל ומתקשה בעת פעילות אינטנסיבית אך נטולת קפלים בכל אופן. הגענו לטוסיק. בזמן הסקירה קשה לעמוד על טיבו. אבל לאחר ארוחת הבוקר מהר מאוד נאלץ לרחוץ את זה הטוסיק דבר שיאפשר לנו בחינה בלתי אמצעית של שתי הכריות הכל כך חיוניות הללו. מתקדמים מטה, הגענו לירכים. הירכים מורכבים משני מפלסים ובעצם מזכירים במגען בצק רך עשיר בגלוטן טרם הפיכתו ללחמניה אורירית וחמימה. השוקיים די דומות לירכיים אבל פחות אינטנסיבי. כפות הרגלים! מונחות להן אי שם על רגליי/על הספה. כן יוב אהוב, זה זמן מצויין לקפל רגע את הרגליים כדי שאוכל למשמש ולנשנש בעיניי את כפותיך של מטה בנוחות. אתה הרי כל כך ארוך שאני לא מגיעה אל המרשמלו הנפוח הזה שמונח לך בקצה של כל רגל, ללא מתיחה של הצואר.

נחזור לסנטר. גיסתי שרה לביתה אביגיל שיר שהולך בערך ככה: מה מסתתר מתחת לסנטר? אולי זה פנתר? אולי פסנתר? ובכן גם אצל יובל הקפלים כמו גם קרומי החיבור בין האצבעות - רגליים וידיים הם מקומות איפסון מעולים למוך ואבק. לפי הכמיות שאני מוציאה מבין אצבעותיו ניתן להסיק כי הבית שלנו מצוחצח למשעי מאחר והכל מתנקז לאזורים אלו.

ואם כבר בלכלוך עסקיננו, מה גורם להורים להתייחס בשוויון נפש להפרשות ילדיהם כמו נזלת וצהוב באוזן. אולי זה עוד משהו שהופך אותם לקצת יותר אנושיים כמו חיוך? ואיזה מין מנגנון מדהים זה שמונע ממני להיגעל או להירתע מהפרשותיו של יובל. האם זה ישתנה ככל שהנפרדות שלנו תתעצם? אולי תשתהה בינקותך הרכה עוד קצת?