תינוק מזמר שיר ערשו?

שיר של בדידות ושיממון? שיר של פיוס עם הזמן? בכל אופן בשל תיאורי הקיץ והשינה ובעיקר בזכות הלחן הנעים של שלמה יידוב נבחרו (בלי יותר מדי ועדות ביניים) מילותיה של לאה גולדברג כפי שהן מתהלכות בזו אחר זו בשיר "ימים לבנים" להוות את טקס השינה המתהווה של יובל.

"לישון כמו תינוק" חלומו של כל אחד עם עיגולים שחורים מעודף עבודה ועשייה. האמנם? בכמה ייסורים וקושי נרכשת השינה הערבה המתוקה הבלתי מופרת גם לא על ידי בום על קולי של מטוס או רברס של משאית?!

האנרגיה של האם הלאה מתועלת לסוג של ג'אגלינג בין המנשא

(נדחוס את הילד לבד עאלק נושם עד שלא יוכל לנשום בעצמו מרוב כירבול) להחזקה בידיים (כי מגע זה חשוב בלי קשר לשרירים שלא פיתחתי בזמן, כי אתה תינוק-על, רק בן שלושה חודשיים וכבר 8 קילו) , ואולי בעגלה? (לא אין סיכוי שהוא יסכים לשכב שם עכשיו כשכולו אדום וצורח).

בקפיצות! על כדור הפילאטיס שקיבלתי מרותי למען אוכל לשבת על משהו בסוף ההריון וכמובן להקלה על הצירים וקידום הלידה. אותו כדור שנסע משדבוקר עד סורוקה רק כדי לשבת באוטו יומיים וחיכה שמישהו יושיע אותו מאבטלתו - פתאום הוא כוכב, אי אפשר בלעדיו. לנופש בחצבני שקלנו ברצינות לקחת את כדור הפילאטיס, הרי איך נרדים את יובלי בלעדיו? והשילוב הכי קטלני זה מנשא+הנקה+כדור. כולם מסיימים את הסשן הזה מזיעים ורטובים מחלב ובשאיפה אחד נרדם.

מירי אמרה שהוא צעיר מדי להקניית הרגלי שינה אבל כדאי לגוון לו בשיטות. כל אחד צריך גורו ולכן אקשיב למירי. אז אפשר להרדים בהנקה אבל הנה גם בטרמפולינה אפשר להירדם. מזל שיובל ישן כארבעה שנ"צים ביום ככה יש המון הזדמנויות לגוון.

מוצץ. נרגיל את הילד לכמה מוצצים. אבל יובל יש לו מן ספורט שכזה יריקת מוצצים במרחב. שתיים שלוש מציצות והמוצץ זרוק איפשהו בשאיפה לא בהישג יד. לפעמים היד שלו מושטת אל פניו ומסייעת לקיבוע המוצץ לפה.

העיניים הטובות הללו מסתכלות אלי להושעה, מסרבות להיעצם אבל גם לא מסוגלות יותר לבלוע את העולם. יד אחת ממששת חיתול בד עם כוכבים ויד שניה תפסה את אצבעותי. תתמסר לשינה אהוב. אל תפחד, לך אל עולם החלומות בכיף את מי תפגוש שם? אולי נמר, אולי חרדון, אולי חציל, אולי באגט? תספר לי כשתתעורר, אני אחכה. תתמסר לשינה אהוב.

ואז הוא נרדם. "לבבי התרגל אל עצמו ומונה במתינות דפיקותיו ולמתק הקצב הרך מתפייס מוותר ונרגע" - השורות האהובות עלי. המוצץ שהוחזק בפה לבסוף נשמט בעדינות. גופו הרך של יובל נרפה ומתרפק. אלון אומר שצריך לחכות עד שרואים שני חיוכים לא רצוניים. אפשר גם להרים יד ולעזוב ולראות אם היא נשמטת או דווקה נשארת מוחזקת. פריקת היובניק מהמנשא או ההחזקה הנחושה היא שלב מפחיד עד מאוד. האם הוא יתעורר ונתחיל מהתחלה? זה הזמן עם הסבירות הגבוהה ביותר לדרוך על צעצוע מרעיש, להיתקל בחוסר אלגנטיות בכסא או במיטה או כל דבר שיעשה מספיק רעש פתאומי להעיר את יובל אם הצלחנו בכל זאת להעבירו למיטה מוטב לעצור את הנשימה עד ליצאה מהחדר. לא התעורר? 1:0 לאם הלאה! אפשר לפתוח בקבוק יין ולהכריז על תחילתו של הערב.

** התבוננות בתמונות של יובל עד גיל חודש וחצי בערך מזכירות שתינוקות ממש קטנים רק ישנים ואוכלים ושוב ישנים.