ליובל יש אוהל לא רע בכלל

אנחנו אנשי הרפתקאות או לפחות הרפתקאות וואנבי. חברי היקר ניתאי הוא איש הרפתקאות

מובהק. כבר כשהיה צעיר כל משפט שלו התחיל ב"כשהייתי בגוואטמלה.." אבל מאז בהתמדה ורצינות של סטודנט לרפואה הוא דאג להגדיל את הרפטוראר. למען הסדר הטוב אף פעם לא הייתי בליגה שלו. בהריון קינאתי בהוויתו ובהרפתקאותיו וקץ הרפתקאותי. אבל די מהר הבנתי שאני בעצם קורצתי יותר מהחומר שמעדיף להתחרדן בשמש בלי קשר לפרי בטני. מזל שאפשר להיות גרגרנים יחד כי ניתאי מתקין פאי אגסים נהדר.

בכל אופן אנחנו גם אנשי הרפתקאות, אמנם פחות אבל יש לנו אוהל לאחד וחצי, ששוקל גרם וחצי והקמנו אותו בכל מזג אוויר, על צלע הר ופי תהום. אוהל שמאפשר חציית רכסים. אוהל שמאפשר מסעות. אוהל שמאפשר מנוחה שלווה וראויה להרפתקן בדרכו. אוהל שבחסדו אפשר להצמיד את הגב הדואב על מזרן שטח דקיק לאחר שהחלפנו לגרביים נקיות. עכשיו אפשר להרפות את השרירים לסובב קרסוליים לעצום עיניים ולתת למראות היום להיחרט בזיכרון להיכנס לאלבום החויות מרחיבות הלב של שוחרי המרחב.

ועכשיו הוא במחסן מתאבק ולצידו חבר חדש - אוהל קמפינג!

זהו. קמפינג. סופ"ש בים. טיולי כוכב. יובלולו משנה סדרי עולם !!! (או לפחות סדרי עדיפות). ואם כבר קמפינג אז בגדול. קנינו אוהל לארבעה. אוהל מדהים שאפשר לעמוד בו כמעט. אוהל ענק שאפשר להכניס אליו מזרונים רכים ומצעים. אוהל שכולו כילה ויש לו כיסוי גשם נפרד ותאים לפנסים. אפשר לחשוב מה הריגוש יש כזה בכל תחנת דלק. ובכן לא כזה. וזה לא האוהל, זה הסטטוס. אוהל שאפשר לישון בו בנחת לא כי הלכנו מלא אתמול אלה כי יש לנו תינוק קטן וככה עושים הרפתקנים עם תינוק. עם תינוק לא יוצאים למסע התינוק הוא המסע. וברצינות איזה כיף זה לישון בחוף להתעורר אליך, יובלי, להביט בירח המחייך אלינו מבעד לרשת האוהל בזמן שאתה יונק ארוחת חצות. איזה כיף זה שיש לנו מרחב ללא גרגר חול וללא יתוש רק אני ואבא שלך ואתה. ובבוקר כשהשמש תבהיר את הערפילים ותשווה למפרץ של חוף דור מראה קוסמי, אתם תצאו לסיבוב זריחה ואני אתכרבל לי כמלכה באוהל הקמפינג האדיר שלנו.

יובלי אהוב הבאת עמך שינוי סטטוס. שינוי שאני בוחרת לאמץ באהבה. אמנם כרגע אתה עוד מתאמן על זחילה תוך כדי שכיבות שמיכה אך אני מתבוננת בנומנום, הבת דודה המהלכת הטריה שלך ורואה את הבאות: איך תתנודד מצד לצד ותגלה את הצעידה. לא תצטרך יותר מטיול בגינתנו בין עץ שסק לשקדיה בשביל להיות הרפתקן אמיתי. ואיתמר חברך כבר בן שנתיים וחצי והוא מגלה לנו את סוד הצעידה בהמשך דרכך.

בזמן שתנמנם לך על מנשא רציני נוכל להתקדם במרחב ולצבור סבלנות כי כשתתעורר תתבע את זכותך לחצות כל סלע בעצמך. בהמשך המשך תהיה כמו עומרי הבן דוד האמיץ, עוד מעט בן 5. על כל צעד אחד שלי עושה עשרה צעדים קדימה אחורה ולצדדים ועדיף בדילוגים כי יש הרבה מה לבדוק שם ופה. בסוף הטיול לא נספיק לחגור חגורה וכבר תשקע בשינה ערבה.

את הטיולים האלו בכלל לא תזכור. לא תזכור את גב ימין והחצבני וגב חדב וגב ילק ופרסת נקרות וחוף דור וכרתים ושיטפון ראשון בנחל חווארים ונחל קרקש. איך תזכור אם רוב הזמן ישנת? היית עסוק בנמנום מקצועי ובלתי מתפשר בחסות המנשא המיטלטל. ובכל זאת אולי עם הזמן תידבק בחיידק המרחב. האם תהיה ילד מדבר? גם אם לא זה בסדר.

אוהל ההרפתקאות ימתין לאבא שלך ולי לשעת כושר, הכל זמני ולהתרפק אחורה ולחלום קדימה תמיד אפשר. היום אני בוחרת לאהוב את היום אבל זו לא חוכמה כי אתה כזה זה יובניק שמתפקע מצחוק וכאמור ניתאי הכין פאי אגסים מופלא.

מוקדש לתמר ואורי שלימדו אותי לטייל. בלי אוהל בכלל.