אמא רוקסטאר

יובלולו הגענו לשלב הזה. בטח יש לו שם בפסיכולוגית. בעצם הגענו לשני שלבים ששווה לכתוב עליהם ואולי אפילו ראוי היה להקדיש לכל אחד פוסט נפרד אבל גם אצלך הם הבשילו יחד ומגיעים לרמה של לפני השיא, כלומר לחלק הזה של טיפוס על הר שרואים את הקצה ונושמים כבר נוף אבל כשמגיעים אליו ברור שלא מדובר בשיא הגובה עדיין, על אף שהרוב בהחלט מאחורינו. ובכן שני העניינים המרכזיים שנמצאים בשלב הכמעט שיא הזה הם הזחילה שלך והזיהוי שלך שאני, כן אני! ממש ממש מגניבה. אולי מגניבה זו לא המילה שאתה היית בוחר אבל אתה מת עלי, אתה מזהה אותי, אני האור, אני היעד (בעיקר כשאני מחזיקה פלאפון), אני אמא שלך.

גם את אבא שלך אתה מזהה ועוד איך ומתרגש לראותו אבל אני אמא. שאלתי אותו מה דעתו על המעמד החדש שלי והוא נתן לי תשובה מדהימה: "אני גאה בך!" פעמיים כי טוב. אלו 15 דקות של תהילה שבטח ימשכו כמה חודשים אולי אפילו שנה-שנה וחצי אבל בינתיים זה מרגש ומתגמל ונפלא. אולי בהמשך כשנרחיב את הנפדות שלנו (יש לך כבר מיטה משלך בחדר משלך אבל זה באמת עניין לפוסט אחר) כל הרוקסטאריות הזו תהיה קצת בעייתית אבל עכשיו זה נפלא! זה הדדי! זה כיף!

וההערצה הזאת באה עם כל הגוף. בכי עם דמעות כשצריך, חיוכי על, הנפות של רגלים וידיים ועוד קצת ידיים, כפות של מעלה וכפות של מטה. דב דובון שכמותך מתרגש זה אחד הדברים החמודים ביותר שקיימים. ואני מודה לא רק מקיומי אתה נפעם אלא גם מדברים נחמדים שיש לי להציע כמו קלמנטינה.

הבוקר קילפתי לעצמי קלמנטינה ואתה ניגשת לבדוק במה מדובר. פילחתי לך פלח ניקיתי מחרצנים פתחתי את הקליפה שבדרך כלל אוכלים והושטתי לשפתיך בקבוקוני קלמנטינה. מצצת ושאבת בעונג פלח אחר פלח עד שמיצית את העניין ונפנת להתעסק עם משהו אחר.

וזה בדיוק העניין כשאתה מתלהב, מתעניין או מתרגש ממשהו זה ניכר! זה אדיר! זה נפלא. כשמשהו מסקרן אותך אתה זוחל עד אליו. בנחישות עם קפיצות או יד אחר יד כמו זחלן מקצועי (לא ממש מקצועי יותר כמו מקצה תינוקות) אבל הנחישות שלך מלמדת שלא כל דבר שווה בדיקה. אין טעם בזחילה לשם הזחילה או לשם הספורט חס וחלילה. התנועתיות היא אמצעי לסיפוק הסקרנות והיא ניתנת לביצוע כאשר שאר התנאים מאפשרים, קרי לא עייף מדי ושבע. כשלא אז לא. ולכן אהובי הקטן אני מתרגשת כלכך ממעמדי החדש.