התחלות חדשות

הכל אצלך ניסוי וטעיה עובד, לא עובד, עובד, לא עובד, לא עובד, עובד, עובד, עובד!!!

על מה אני מדברת נניח עניין הישיבה. יש לך מן ישיבת דוגמנית ואתמול ישבת ממש אמיתי והתעסקת עם משהו בשתי הידים בו זמנית. עם גב זקוף ורגליים ישרות כמו שרק תינוקות ורקדנים יודעים לשבת. זה קרה שלוש פעמים במהלך הערב לפחות שלוש שאני ראיתי. הבוקר חזרת לישיבת הדוגמנית ואפילו הגדלת לעשות ממש כולך נמרחת על הרצפה כשיד אחת בקושי תומכת ויד שניה מתעסקת זה היה מין מנח משונה כמו שרק מורות ליוגה יודעות לעשות.

יש יתרונות כבירים בישיבה. אני אניח אותך על השיש במטבח אתה - תשב ואני אבשל לנו, כלומר לאבא שלך ולי, משהו טעים. בטח שאני רוצה לחלוק גם איתך דברים טעימים אבל אתה לא ממש מבין מה הטעם באוכל כשיש לך חלב מתוק ושמנמן איפשהו בין 15% ל28% שומן. וכשעירבבתי אותו עם אגס מעולה, קינמון וקצת סולת הבהרת לי פעם אחר פעם: "עזבי אותי באמאשלך". באוכל כמו בישיבה וזחילה, מנסה שוב ושוב. אולי כך, אולי אחרת. ושוב ושוב עד שמשהו יעבוד ויתפוס. אז מתי הפעם הראשונה שישבת? אולי אתמול אבל אם לא תנסה שוב בשבוע הקרוב אז אולי זה לא נחשב בעצם. ומתי התחלת לאכול? רגע אם הוצאת את כל האבוקדו מהפה זה נחשב דייט ראשון עם אבוקדו או לא?

ואת העגלה ששנאת עד לא מזמן. פתאום הבנת את הקטע לראות את העולם בתנאי קיסר בלי מאמץ וגם כלכך מכורבל וחשוך ונעים להירדם בעניין המטלטל-קלות הזה. כמה נחמד! (תינוק עייף+עגלה+אקרשטיין= תינוק ישן). אז מתי הייתה הפעם הראשונה כי גם בפאזת השנאה בינך לבין העגלה היו רגעים של חיבור, של דיבור של הרמוניה.

ככה זה גם עם החיוכים. קודם כל אתה מחייך. מקבל חיוך חזרה? אחלה! מחייך שוב. לא הצליח? מנסה שוב. לא הצליח? פונה לעיסוק אחר. הצליח? זהו תחילתו של פינגפונגים חיוכים שיכול להתגלגל לצחוק מתפקע ודיגדוגים עד לנשימות הירגעות מהשובבות שהלכה פה.

אז מה דעתך יובלולו, אולי גם בחודש הבא כשתיכנס לתינוקיה ואני אשוב לעבוד נעשה את זה שנינו בהדרגה ככה, קצת כן, קצת לא, עוד קצת כן ושוב לא ואז כן, כן, כן.

מאז שכתבתי שורות אלו יובלי כבר:

יושב - ניסיתי להושיב אותו על השיש במטבח - לא ממש עבד הוא הוא רצה להגיע להכל ועכשיו כולל לתוך המיקסר ולטעום ישר מהמחבת בלי תיווך של כף עץ או מרית (בעצם הוא ניסה לטעום את המחבת עצמה).

אוכל קצת יותר - טחינה זה פיכס, צימוקים מהלחם עם הצימוקים והאגוזים זה דווקא סבבה. האחות אמרה לפנק את מחית הבטטה בכף חמאה או שמן זית - עדיין לא נוגע בזה ופותח בשביתה איטלקית כלומר סוגר את הפה.

נעמד - זה התחיל בערב אחד בו אלון הלך לוודא שיובל נרדם ומצא אותו עומד ונשען על סורגי המיטה, המשיך באמבטיה (סך הכל לא מחליק שם ומאוד בטיחותי) ומאז הוא מתרגל את העניין באדיקות ליד כל חפץ בגובה מתאים להרמה עצמית.

לאן אתה ממהר תינוק שלי? הגחת החוצה לפני פחות משבעה חודשים!