חדר משלו

לי יש חדר משלי. לפעמים אני קוראת לו הסטודיו שלי. בכל מקרה זה חדר יפה, בערך בגודל של החדר שלך רק עם תיקרה הרבה יותר גבוהה ועם חלון אחד לכיוון מזרח. בחדר שלי אני מחליטה. תקופה ארוכה לא הייתי בו כמו שצריך כלומר עם עצמי ועם זמן. אני מתגעגעת אליו. אני מתגעגעת לאבניים. אני מתגעגעת לבוץ, לחומר.

לך יש חדר משלך (להוציא כמה שרידים מתקופת כהונתו כחדר עבודה). הוא נעים ומאוורר כמו חדר השינה שלנו. הוא החדר המוקשט ביותר בבית. יש בו גם מובייל מהפנט של ציפורים מקיפולי בד ובלוטים ופונפונים. יש בו ילד וירח מחוט ברזל ופיל צבעוני במסגרת לבנה. וכדור פורח שדודה שלך רשמה. יש בו כדור זכוכית כחול וחרוזים וציפורים הודיות עם פעמון. בחדר שלך יש מיטה עם שמונה פילים ושני סוסי נדנדה מעץ בנישה. יש גם פוף. כל ערב לפני השינה אני או אבא שלך מושחים את גופך הענוג בשמן (אני לא ידעתי שאני יודעת להכין לחמניות אבל הירכיים שלך הם עדות חותכת לענין). נגמר שמן השקדים ואז קיבלנו שמן תינוקות גם אורגני גם טבעי גם מקומי. גם הוא נגמר אז עד שנרכוש חדש אנחנו מורחים אותך בשמן זית (פוקצ'ה מישהו?). חוץ מהפוף יש גם כורסא לנשנושי הלילה שלך ושידת החתלה מבולגנת.

עד לא מזמן ישנת איתנו בחדר השינה במיטונת שדוד שלך בנה לנעמי. גדלת. התחלת לנוע במרחב. מקום במיטונת אין. וגם מעקה בטיחות אחד חסר. בתנומות הצהריים שלך בניתי חומה מכריות כדי שלא תתחיל לשוטט ברחבי המיטה עד למפגש בלתי רצוי עם הרצפה. משכנו זמן. החורף הגיע ואיתו גם איזה וירוס. הפעם אני זכיתי לאורח הלא רצוי והשתעלתי כהוגן יומם וליל. (מי זוכר את פאי האגסים של ניתאי?). בכל אופן, זה היה די אבסורד אני הערתי את דרי החדר ולא יכולתי לישון בעצמי, חדר השינה איבד את מהותו. ובכל פעם שמי מהוריך דווקא ישן, אי אפשר היה להשכיב אותך לישון במיטתך כראוי פן יתעורר ההורה הישן. ובכן החלטנו כי יש לעשות מעשה. בחדווה נפננו למלאכת ההרכבה, הניקוי, הפינוי, פטיש ואי אלו מסמרים, מברגה והורדת מדפים. תריס אחד לתיקון ויש חדר ליובל. ובחדר שלך תנאי חממה. רדיאטור מחמם, מכשיר אדים מקל את נשימתך. (עולה החשש שתתרגל ללחות ותרצה לרדת לתל אביב, רחמנא ליצלן).

תחילה העברתך לחדר משלך נתפש אצלי כהרה גורל. מתי ואיך ולמה. ובכל זאת שילוב שלתחושת בטן וכמה לילות משועלים פתרו את העניין. אולי ככה זה בכל? הורות דורשת קבלת החלטות והכרעה בין סדרי עדיפויות והשקפות עולם. וזה לא מפסיק. וזה בקטנות לגבי מספר זוגות גרביים והאם לשטוף טוסיק עם קקי בכיור או עם מטליות לחות ובגדולות לגבי מוסדות החינוך לגיל הרך אם בכלל ולינה באותה מיטה, באותו החדר. אין לזה סוף. אומרים שזו רק ההתחלה. ואולי התשובות מתגגלגלות ומגלות את עצמן בזמנן. בכל אופן מזל שזה מלווה ביובלולו אחד חמוד אין קץ! ובאופן קונקרטי יותר אנחנו בתהליך מנוגד ומקביל: אתה מגלה את אמא ואמא קצת בא לה לגלות את עצמה גם יותר במובן של מיכל. ובגלל שיצא ואני האמא אז אני מחליטה בשביל שנינו (צודק גם אבא שלך מחליט). לי יש חדר משלי, לך יש חדר משלך. בחדר שלך אתה חולם, בחדר שלי אני מגשימה חלום. נשמע החלטי מנומק ושלם? נשמע כמו תחילתה של נפרדות מופלאה? רק נשמע. אני מניקה אותך אחרי נסיעה מתישה מדי וצוללת בתוך עינך המביטות בי. מבטך משכר והספק עולה. אולי עוד לא, אולי עדיף יותר ביחד. כך או כך מחר נבלה את יומה האחרון של חופשת הלידה שלנו ומחרתיים נתחיל את ההיכרות עם "תינוקיית אורן" בניצוחה של רותי.