נופש גלילי

בין חולי לחולי היה דווקא סופשבוע אחד בו יובל היה בריא ובו נסענו לנופש בגליל. באופן כללי כשמוצמדת המילה "גלילי/ת" למשהו יש תחושה מאוסה של שיווק בניחוח מרווה ואזוב. משהו שהוא ביתי במובן הנעים אבל גם ביתי במובן הלא מהודר של המילה. אני ארשה לעצמי להיות עצמי ולציין שהנגב גם ביתי וגם עוצמתי ואילו הגליל לא. לנוף ירוק שירטיט את ליבי אאלץ להשקיע ולהרחיק ליבשות אחרות וגם שם היופי הבאמת מרשים טמון דווקא בסלע החשוף גבוה גבוה איפה שלעצים כבר אין מה לחפש. ואם לא חשוף אשמח להתפשר על מושלג או קרחוני. כאמור כל העניין הגלילי הוא בביתיות. חרוב ואלה. זה שלנו זה מוכר זה נחמד זה ברמת הלהתרגש מפריחה ולכן זה אחלה לנפוש שם. אפשר לנוח בלי תחושת החמצה. גילוי נאות - בכלל היינו בעמק...

יצאנו בחמישי בערב כך שיובל יתחיל את שנת הלילה שלו באוטו. חלק נכבד מכביש שש עבר תוך תיכנון קולינרי קפדני. ביררנו אצל בת דודה יודעת דבר איפה כדאי להשקיע את מיטלטלנו ובמה למלא קיבתנו. הרציונאל היה כזה: נאכל ארוחת בוקר ראשונה בבית בו נשהה וארוחת צהרים מאוחרת במסעדה משובחת סביב 15:00 כך שיובלי יהיה אחרי שנ"צ ומבסוט ויאכל יחד איתנו. את ארוחת הערב נבשל ונאכל בבית בלי שנאלץ להוציא אותו ישן מהמיטה או להיאבק עם תינוק עייף וסטייק בו זמנית. לקראת סוף הנסיעה עצרנו לארוחת ערב מאוחרת בגרסת "שלוף את התינוק הישן מהסלקל, העבר אותו לעגלה עדיין ישן אכול שתה והחזר את התינוק הישן לסלקל" מעניין עד איזה גיל הוא יזרום עם ההתעללות הזאת.

הגענו ליעד. ביתם של אורני, איתי ובוסתן בבית לחם הגלילית. הם ישנים אצלנו. לא היינו פה עדיין, הם עברו לפני חודש בערך והבית כבר מאורגן ומדוגם להפליא. כיף להגיע בלילה ולדעת שבבוקר תחכה לנו הפתעה והרפתקה בנוף ומקום חדש ואצל אורני תמיד מעניין וגם יש פטנטים. כיף להגיע לבית להתפנק עם מוזיקה אחרת וצעצועים אחרים. הכנסנו את יובל למיטה של בוסתן. משהו לא הרגיש מתאים. מקום חדש, מרכך כביסה אחר, הוא התעורר ובכה. העברנו אותו למיטה הגדולה. כיף לשנות, כיף לישון בערמה.

בבוקר גילינו את מה שהתחזית טענה כבר קודם. יש גשם היום. כל היום. אבל ממש ממש כל היום. זה לא קורה אצלנו. מישהו השאיר את הברז פתוח והגשם לא מפסיק. מודה באשמה: ארזתי לבד וארזתי גרוע. אין לי מגפיים (לחברתי רגליים ארוכות יותר) אין לי כיסוי גשם לעגלה ואין לי מטריה, תכלס - תרוצים תירוצים בשביל להישאר בבית ולשמור על יובל בקו הבריאות ועלי מקו התשישות. ההרפתקה והחקר הצטצמו לאזור הסלון, המטבח והמיטה. למרות התלהבותי משפע צעצועי העץ וכלי הנגינה של בוסתן יובל מצא עניין בעיקר בשקיות הניילון במטבח. ואטרקציה מוצלחת אחת הייתה התבוננות בחלון ובגשם הבלתי פוסק.

מעירות לשינה לחביתה לשינה היום שלנו עבר בכיף. אלון ישב בבית קפה ובדק מבחנים כמה שעות וחזר עם עוגת שמרים ריקוטה שאיימה לצמצם את נפח הקיבה שמחכה לארוחת הצהריים המפוארת. איום נוסף באוויר - לו"ז השנ"צים של יובל לא ממש מסונכרן עם תוכנית העל שלנו. יובלולו גמור ועוד רגע אנחנו צריכים לצאת למסעדה בה הזמנו מקום. תרחיש האימים של אחד לועס שני מנדנד, מערסל, משדל לשינה, מאיים להתרחש. ואולי דווקא עדיף ככה. נכנסתי, עיינתי, התלבטתי. אלון ויובל התגלגלו בעגלה ברגע של חסד מענני הגשם. יובל נרדם, אלון נכנס, בחרתי. סעדנו ארוחה זוגית רגועה ונעימה, לקראת סיום החלו ציוצים של אחד שדווקא ישן טוב וישמח לבדוק מה הריחות והרעשים שמבעד לחופת עגלתו. מושלם. הכרזתי ברוב נדיבות על פירגון שנ"צ לאלון. שתיתי קפה למען הפירגון יעשה באנרגיה מתאימה ולא מתוך ערגה לשינה.

למחרת יצאנו לבדוק (ולאכול ארוחת בוקר) הגשם התחיל מאיים ואנחנו לא ערוכים לבוץ. נכנסנו לאוטו הקפנו את הישוב ונכנסנו לחוות תבלינים. אכלנו שתינו חידשנו את המלאי. נעים לרכוש בגשם. נעים לישון בגשם. חזרנו לבית ממש מותשים מהכלום שעשינו, אני ויובלי הלכנו לישון. אלון נאלץ השלים חובות משבוע שעבר לקראת השבוע שיבוא. סיבוב דאווין במרכז בית לחם הגלילית ודי, הגיעה שעת הצהרים וזמן להיפרד מהבית שהיה שלנו לרגע קט. יצאנו לדרך. עצרנו לאכול צהריים במסעדה מזרחית בתחנת דלק בטיבעון. אנחנו עם ישראל. באמת. איזה כיף זה. קר בחוץ. חם ותוסס בפנים. יש חומוס יש מקלובה יש מוסקה ובירה שחורה. יובל יושב לידנו בכיסא מוגבה מנשנש פיתה, כרובית, חציל וגזר. מעיף לרצפה כמות ניכרת מהאוכל ועושה עיניים לילדה בת 15 בשולחן ממול. נפלא. קינחנו בפגישה עם חברים ומשפחה (גולי העניקה ליובלולו קבלת פנים מרגשת ומפוארת).שבעים עייפים ומרוצים העברנו את יובלולו הישן לסלקל ושבנו לביתנו המדברי והיבש. אפשר להכריז על נופש גלילי חורפי מכורבל ומושלם.

תודה למשפחת בלוך.