אחר הצהריים וערב אחד.

אתה כבר בן שמונה חודשים ובכל זאת מעשה שהיה לפני שבוע וחצי כך היה:

זה יומך השלישי ברצף בגן בלי חום ועניינים, התחלנו את הבוקר בחיוכים ובכיף העמסתי אותך על גבי והתגלגלנו לגן בעזרת האופניים. הרכיבה על האופנים מהממת אותך בין המראות המתחלפים במהירות לרוח (האוזניים מכוסות היטב כמובן). אתה לא פוצה פה. אינך קפוץ או אוחז בי בחוזקה כמי שמפחד ליפול, גופך נינוח אך משהו בדממה מסגיר כי זה לא ממש איזור הנוחות שלך. אני מנעימה או מסיחה את הדרך בשירה. יצא לך סביר אמנם אני לא זמיר אבל גם לא זייפנית סדרתית וגם לא זוכרת מילים אז איכשהו כל לחן הופך לשיר הלל ועידוד אישי וספציפי עבורך.

בכל אופן הגענו. הגננות שותות את תה הבוקר בסבב. הילדים עסוקים בחקר צעצוע כזה או אחר. אתה מצטרף לחגיגה בהססנות. ואני קצת תקועה.ה אם להתחמק בזמן שתשומת לבך נתונה להתרחשויות הגן? האם לנשק קלות? האם לנשק נמרצות? האם לחבק עם הנפה? האם להגניב שלום מהיר? איך נפרדים בלי דרמה בלי בכי? מזל שברוב הבקרים אבא שלך נאלץ להתמודד עם הדילמה הזו והוא מהטיפוס הממהר וההחלטי כך שההתלבטות לא מצליחה להגיע אצלו לממדים של מחושי בטן ודמעות.

הגעתי הביתה. לבדי. ושוב התלבטות לחזור לישון או קפה? גם כאן התשובה אינה חד משמעית אך עם נטיה לקפה. הייתי מפרטת ביתר שאת על יומי, כל החלום ושיברו, על כמה אנרגיה צריך בשביל להתניע עסק צעיר בכלל ועם תינוק טרי בפרט, על קשיי הניפרדות, על החורף, על הסתימה במקלחת והביקור אצל השיננית, אבל לא לשם כך התכנסנו - שבע שעות בערך חלפו להן ביעף. ובהתרג

שות רבה אני עולה שוב על האופניים ומפדלת כמו הרוח וקצת פחות כי מה זה שווה אמא משופשפת מחארקה באופניים? אין ספק שנוכחותך בעולם מהיותך עובר והלאה העלה בי את המודעות לשמירה על בריאותי (לא לדאוג אני לא עושה ספורט באופן מסודר, יש גבול לכל תעלול).

הגעתי לגן. נכנסתי פנימה. ריח של צהרון. כמה הורים כבר שם מכרבלים את ילדיהם במעיל לפני היציאה החוצה. אתה קולט אותי ופוצח בזחילה תוך חיוך, צחקוק וסיבוב הראש כמו הכלבלבים המתרגשים שבקום לקשקש בזנב ממש הופכים אותו לפרופלור, ככה עם הראש שלך שהוא ללא ספק האיבר הכי כבד בגופך ומי שמרים אותך מקבל מיד הדגמה שמרכז מסה איננה חייבת להיות במרכז.

יש!!! אמא רוקסטאר מקבלת קבלת פנים מדהימה. תוך כדי האחרים אומרים שבחים בפניך ובפניי על היותך מתקדם וזוחל וכאלה ואני מחייכת ועונה כי לא ברור לי לאן אתה ממהר. וליבי מתמלא מחיוכך. מצאנו פוף, התיישבנו וקיבלת מנת חלב טריה. עכשיו אפשר ללבוש מעיל, לחבוש כובע ולשוב הביתה. אך המשימה לא פשוטה. פידול נגד הרוח כשאתה המום על גבי תוך כדי שירה והפעם בווליום גבוה יותר כדי להתחרות עם הרוח גם בתחום הזה. לבסוף מגיעים. אני מתיישבת על הספה ככה עם מודעות מוגברת לא למחוץ את הטרמפיסט שלי, פותחת את אבזם המנשא ומחלצת את עצמי. אתה תקוע במנח בו הנחתי אותך עדיין רגלייך מפוסקות ומרופד במעיל שמגביל את תנועתך. טוב לא מגביל את כל הגוף כי שוב אני מקבלת חיוך אוזן לאוזן שגורם ללחיים שלך להכפיל את נפחן המכובד מלכתחילה. אני מחלצת אותך מהמנח ומהמעיל ואתה כבר מוכן לצאת לסריקה. כל הצעצועים הדיסקים הספרים בודק שהכל במקום, מוציא מה שצריך. יוצא למחוזות אחרים חדר חדר אולי במקרה יש איזו דלת פתוחה. בכל פעם שאתה נתקל במבטי (מודה הוא תמיד מלווה בחיוך כשאני נתקלת במבטך) מיד צחוקים ושינוי כיוון זחילה ישר אלי. צחוקים בסלון צחוקים במטבח ועוד על הידיים. אני מרימה ומריחה תערובות של בשמים מהמטפלות בגן מחבקת מנשקת ואתה מקשית את גבך כי כיף בידיים אבל בדיוק ראית משהו שכדאי לבדוק שם.

באיזה שהוא שלב אתה מתחיל להתעייף. אני אוספת אותך לחיקי יחד עם ספר קרטון או שניים. האהוב עלי כרגע הוא על טיול ברכבת של ארנבת דובון בובה ושמלה ורודה וילדה. העלילה תתפתח ויעלו גם חתולה וחתול. אתה מתמסר לחיבוק לליטוף בכיף גדול. הזמן חולף והמעידות מתרבות. כפותיך משפשפות את העיניים בתדירות גבוהה יותר אתה מתרפק על דובי דב וכל מה שרך. זמן לאמבטיה. אני ניגשת למלאכה ואתה ניגש אחרי לחדר האמבט. אציין שבביתנו חדר האמבטיה הוא אולי המעניין ביותר. יש בו שני מפלסים של תקרה ושילובי צבעים וחומרים וזויות יצא מקום נהדר להעביר בו זמן ולהעלות בו הגיגים בזמן עיסוק בצרכי הגוף. בכל אופן אתה עסוק יותר במה שקורה בתוך האמבטיה. עדיין מבחוץ, עומד ונשען אתה מביט בי מנקה את הדפנות בזמן ההמתנה למים החמים. המים החמים הגיעו, הפקק מפקק והמפלס עולה. אני נפנית להפשיט אותך ולשטוף את הטוסיק מעניינים ארומתיים בכיור טרם כניסתך לאמבטיה. איזה כיף במים! יש ספוג יש ברווז עם לבבות יש רשת כחולה עם שלל דגים מצפצפים יש כפית לקבלת טיפות ברזל. העייפות מלפני דקות מספר נשטפה לתוך המים ופרץ אנרגיה האחרון שלך להיום מוצא פורקן עם כל ניסיון לתפוס לאחוז ללקק ולחקור את כל דרי האבטיה הקבועים. והמשחק המאתגר ביותר הוא לתפוס את זרם המים שממשיך למלא את האמבטיה בעודך שם. מעידה, קינוח אף לא רצוי, הורדת סבון מהפנים, משהו מזכיר לך שבעצם אתה עייף. אתה נעמד שוב הפעם מוכן להרמה ויציאה. עטוף במגבת אני נושאת אותך לחדרך שחומם מראש עם רדיאטור ומפזר חום ומניחה אותך על פוף מרופד בחיתול בד גדול. זמן לשימון ושיר. אני שמה את מוצץ של בפי ואתה מצחקק שולף אותו מקרב לפיך ושוב אלי. עוד קצת לצחוק עוד קצת ליהנות מעיניך המצמצמות עצמן ומפנות מקום לחיוך. ועכשיו מתלבשים. זה מרגיז. כל כך כיף להיות ערום מה קשור להכניס יד לשרוול וחיתול?! מתחילים בבכי ועוברים לצרחות. כל עניין האמבטיה וזימון השינה הוא בכלל מומחיות של אבא שלך. איך יום כל כך נהדר נגמר בחצי שעה של בכי וקושי? אז הנקתי אותך למרות שאני כבר לא אמורה כי צריך לשבור את הקישור בין שינה לאכול (למרות שהם היסודות המהותיים של חיי?) ודי כמה אפשר לאכול ואחר כך תתעורר עם קקי בארבע לפנות בוקר. התבאסתי על עצמי וסלחתי לעצמי ואתה כבר מפויס ובעיקר ישן. הביחד שלנו הצטמצם ל-3-4 שעות בפועל. צריך לדחוס הכל - אושר, צחוק, תסכול, מתח, עייפות ועוד קצת צחוק ואושר. אל תבין אותי לא נכון אין צורך לקום להפסקה פעילה בארבע בבוקר. אבל מאחר ויש סיכוי שאתה חושב אחרת, ללכת לישון בשמונה וחצי בערב זה סביר לא?