שש שעות בגן

שש שעות. שש שעות על פני שלושה ימים. שעה ביחד. שעתיים למחרת ועוד שלוש למחרת של המחרת. שש שעות לקח ליובלולו לחטוף דלקת עיניים בגן. מהסוג שעושה קרומים על העיניים וניזול וחום נמוך ושיעול וחלושס רציני. ויובלולו הרי לא יודע להיות ער וגם לנוח בשקט, בנחת, להקשיב לסיפור מבלי לטפס על מקריאת הסיפור או לנגוס בסיפור ועדיף גם וגם ותוך כדי. והיום באמבטיה הוא כל כך בכה. כי האקמולי (למרות ה-י') לא טעים והוא בכלל לא מסוגל לעמוד בפני הכיף של בדרך כלל, לזיפט שהוא מרגיש. בטח כל השרירים כואבים, בעיניים מציק וקשה לנשום. ומנגבים לו את האף שבע פעמים בשעה ומי מלח וצמר גפן עם קמומיל בעיניים וכל מיני זוועות שהוא לא עומד בהם יותר. רק תנו לו להתמוטט במיטה. עם פילפילון.

בכל זאת, איך היה בגן עד שנפל דבר?

שעה ראשונה: ביום שני ה28.12 אתה בן 7 חודשים פחות יום התחלת את המסע המופלא במערכת החינוך הישראלית. אתה, אבא שלך ואני הגענו לגן לשעת היכרות עם "תינוקיית אורן" בראשות רותי הגננת. הגענו לשעה. לא ביום ראשון כי יום ראשון הוא קשה לכולם. לא בשמונה בבוקר כי כולם מגיעים בשמונה בבוקר. כל התינוקות חוץ מפלג ישנו ורותי והצוות אכלו ארוחת בוקר. התינוקייה הייתה חשוכה על מנת לאפשר ליישנים לישון ועם מוזיקה מרגיעה בווליום די גבוה כדי למסך הרעשים (תינוקות תמיד מנוזלים ונשימתם קולנית ביותר).

גם אתה ישנת. נרדמת לי על הגב עשר דקות קודם לכן. משכנו זמן כדי לתת לך לישון. מילנו טפסים וענינו על שאלות כמו: מה הצעצוע האהוב על יובל ואיך הוא רגיל להרדם. רותי סיפרה על לוח הזמנים. יש מפגש של שירים, יוצאים לטיולי בוקר בעגלול, לארוחת הבוקר מקבלים התינוקות פירות מרוסקים עם טחינה ולצהריים אוכל מבושל וחם טחון או מוצק (יענו רגיל). פרקנו את הציוד שהבאנו לך: סדין, שמיכה ציפה, דובי לשינה ומוצץ. בגדים חיתולים קרם טוסיק בקבוק לחלב ובקבוק למים. התעוררת וגילית מקום חדש עם פוטנציאל גבוה לחדש ומעניין. בינתיים התעוררו עוד כמה חבר'ה. המוזיקה הרגועה הוחלפה באחרת, האורות נדלקו. התבוננת וחילצת עצמך על מנת לגשת לאחת החברות לגן. ולפתע התרחשות: תינוקת אחת פוצחת בבכי ובעקבותיה אחד אחר ועוד אחד. ישבת יחד עם כולם ובלי להתבלבל התחלת גם לצרוח. רותי לא התבלבלה אף היא חיבקה והרגיעה, שולה המטפלת הביאה סלסלה עם בקבוקי המים להקלה על המעבר מהשינה לעירות. כולם הירוו את צימאון החלום. החלו מתאוששים מאווירת השינה ופוצחים בזחילה. חילצת עצמך שוב מהחיבוק שלי. שעת ההיכרות חלפה לה.

שעתיים: למחרת הבאתי את יובלולו שוב בתשע וחצי רגע לפני שכולם מתעוררים. הפעם דאגתי שיישן טוב לפני כן (עלינו על הר וירדנו חזרה). בלי השתהות מיותרת הפקדתי אותו אצל שולה ופידלתי על האופניים לשיעור פילאטיס. תחילה חשבתי לנצל את הזמן לשינה אבל על מי אני עובדת אני לא אצליח לכבות את המחשבות על תינוקות בוכים בשרשרת ויובלולו שמנסה לצרוח יותר חזק מכולם. אז הלכתי לפילאטיס. היה קשוח. נקרעה לי הגומיה הצבעונית ואמא של פלג שבמקרה היא גם המורה לפילאטיס עלתה עלי שאני לא בפוקוס יותר מתמיד.

עשר דקות לפני תום השעתים שולה מתקשרת שאבוא כי יובל מיצה את העניין והיא רוצה להשאיר אותו בטעם טוב. מעולם לא פידלתי כל כך מהר. מתנשפת ותפוסת שרירים מהפילאטיס ומטיול הבוקר נכנסתי לגן ומצאתי את יובלולו אחוז על ידי תמרה המטפלת ובפיו המוצץ. מתבונן. התיישבתי לידם. חיכיתי שיבחין בי. חיוך גדול גרם למוצץ להישמט החוצה ויובלולו חילץ עצמו מידיה של תמרה הפעם אלי. אבל אם אני כבר פה אז אולי אפשר בכל זאת לבדוק בנחת מה יש שם. יובלולו פצח בזחילה לצד השני של החדר. נפרדנו לשלום מכולם לא לפני שקיבלנו קוסקוס עם ירקות הביתה (בכל זאת יום שלישי) את הרוב אני אכלתי.

שלוש שעות: ליומו השלישי בגן יובל הגיע עם אבא. אני ישנתי. הזמן עבר קצת פייסבוק קצת לכתוב על יובל בבלוג לסדר את הסטודיו שלי והופ עברו שלוש שעות. מעניין איך הם הרדימו אותו שם לשנת הבוקר. בדף מהיום הראשון כתבתי את האופציות: הנקה, מנשא, עגלה, כדור פילאטיס ואין את אף אחד מהדברים האלו בגן. הפעם באתי עם העגלה וקיבלנו בולונז לארוחת הצהריים. יובלולו, אפוף ריחות בשמים מנשים אחרות, נינוח וחייכן כתמיד, זחל אלי בחדווה. הכנסתי אותו למעיל וחזרנו הביתה שמחים ומרוצים. תמרה הרדימה אותו ביידים - מסתבר שיש כזאת אופציה גם, מקווה שהגב שלה חזק, בכל זאת יובלי הקטן די גדול.

בצהריים לא היה שום סימן לבאות. הלילה התחיל קשוח אבא של יובלי נאלץ להיעדר במהלך הלילה. יובלי התעורר מלא פעמים ואני ניסיתי להרדים אותו בשיטת נחום תקום. כל פעם שנעמד במיטה השכבתי חזרה עד שכבר לא היה לו כח לעמוד. ושוב להניק ושוב להרדים ובין לבין אני דואגת לאבא שלו. כי פוסטראומטית אני ואם אפשר לדאוג אז למה לא? במיוחד בין חצות לשש בבוקר. בשלוש וחצי כתבתי לו הודעה כי להודות בבעיה זה חצי מהפיתרון. עם כל התעוררות של יובלי אמרתי לעצמי: עוד מעט שמונה אקח אותו לגן ואחזור לישון.

בשש בבוקר אבא של יובל חזר, גמור. בשבע יובל קם, גמור. אומרים שהחודש הראשון בגן זהה לחופשת הלידה רק משלמים לגן והתינוק בבית חולה. מזל שהכנתי לחם שיפון עם קינמון ודבש לכבוד שבת ושיש מרק בטטה וקלמנטינות.