top of page

נותן את כולך

  • michaligoldi
  • Feb 22, 2016
  • 3 min read

יובלי אהוב. אני חושבת שעבר עלינו שבוע משמעותי עם כמה חוויות מעצבות. ראשית אנחנו בדרך לסנטר כפול. אתה משתפר במיומנויות האכילה שלך ובעיקר מרחיב את ההשכלה הקולינרית שלך בשבוע אחד טעמת את החמין של סבתא סילביה ואת זה של סבתא אורנה. מסתבר שאתה מעדיף חלמון על חלבון ודייסת הקווקאר שלי ממש אבל ממש לא מעניינת אותך. כשאתה לא רעב אז לא. אתה מניד בראשך לשלילה וסוגר פיך באופן שלא משתמע לשני פנים. בצק בדרך כלל מתקבל בברכה וכך גם בננה וקלמנטינה.

אתה משתנה כל יום (קוראים לזה לגדול). אני לא באמת יודעת לשים את האצבע על מה בדיוק חדש היום אבל משהו בזמן האחרון מתבסס אצלך. אתה יושב יציב יותר. מקיף בהליכה את שולחן הסלון. יורד מעמידה בצורה מבוקרת יותר. פורץ מרחבים וזוחל בגינה טועם אבנים, אדמה ומגוון עלים. אני מנסה לשכנע אותך שאולי חסה עדיפה על מיני משתרעים אבל אתה צריך לבדוק את כולם. קוטף ממומלל מעביר מיד ליד מכניס לפה יורק וממשיך לעניין הבא.


כבר כשפקחת עיניים בעודך יונקיון קטון-גדול אי אפשר היה שלא לצלול עמוק לתוכן ואיכשהו נדמה לי שמשהו בכל זאת העמיק עוד יותר. משהו בצחוק שלך השתנה. התגבש צחוק של "מצחיק לי" לעומת צחוק של "מדגדג לי". ובהתאמה גם בבכי. השבוע נאלצתי/ בחרתי להשאיר אותך לחצי שעה עם מישהי נחמדה שאתה לא מכיר וגם אני לא מכירה בעיר זרה לך. עשרים וחמש דקות החזקת מעמד עד שפרצת בבכי. כשחזרתי אליך אספתי אותך לחיכי. הבכי נדם מיד אך במשך דקות ארוכות הסדרת נשימתך. התחבקנו בשמש וכירסמנו בננה יחדיו כדי להתאושש. האפקט נעלם בשל שילוב קטלני של חיפוש חניה במשך 20 דקות +החלפת חיתול באוטו+ ניסיון להרדים אותך בעגלה והכל על מצע של תינוק שלא ישן שנ"צ בוקר ארוך מספיק ואמא שחייבת פיפי. שמתי אותך על המנשא מקדימה כלומר בחיבוק מהסוג ששובר לי את הגב. נכנסנו למרחב שלא משפר את המצב - קניון הנגב. עברו רק 10 דקות אבל אני לא מסוגלת לשאת אותך כך. שמתי אותך בעגלה והושתתי לך צעצוע פלא - את הטלפון הנייד שלי. זמן החסד של היום החל. התגלגלנו ממעלית אחת לאחרת שפועלת מצאנו את השירותים נכנסנו לתא של הנכים יצאנו אתה עדיין עסוק בטלפון. התחלתי בתיקתוק הסידורים ופתאום נתקלתי במשהו שתמיד היה שם ומעולם לא הבחנתי בו: הג'ימבורי של הקניון.


מרחב רך צבעוני לשהיית זחלנים, וחברים נחמדים, שכמוך, שזקוקים לפריקת אנרגיה כדי שאמא שלהן תוכל להמשיך במסע רכש בקניון. זה סוג של גלגל הצלה הדבר הזה. הוא כל כך חיוני שאיכשהו מעלימים עיןמשאריות הבמבה שפזורות שם, ריח המגבונים והנזלת המוקשית. התרוצצת וחייכת לכל מיני זבי חוטם רציניים מאוד שלא השיבו חיוך. רדפתי אחריך, תפשתי שיחררתי שוב רדפתי. היית מבסוט. שלפתי קופסא של אורז עדשים כתומות ועגבניות. אכלת בתאבון והמשכת להתעסק. יש. הצלחנו לשנות את הקארמה של היום המעאפן הזה. אבל שהייה של 5 דקות בסופרפארם על 40 המעלות ששרו בתוכו החזירו את המצוקה. ברגע שנכנסנו שוב לאוטו נרדמת. הגענו הביתה אחרי 40 דקות ולא האמנתי שזה מה שאני עושה אבל הורדתי את גב המושב אחרוה ונמנמנו שנינו בתוך האוטו מחוץ לבית עוד 25 דקות עד שהתעוררת.


בסוף השבוע נפרדנו שוב הפעם ללילה. ועוד יום. הפעם נשארת בידיים טובות ומוכרות. הכי טובות והכי מוכרות. אתה ואבא שלך. ואני יצאתי לטייל עם תמרולי ואינה. לילה בחוץ: מדורה מדבר כוכבים שק שינה, קור כלבים, יקיצה בתשע וחצי. יום טיול: בורות מים, סלעיות, שרדי חקלאות קדומה, עננות גבוהה, הר נפחא, טחינה, לחם, ירקות, תפוזים ופירות יבשים. כמו פעם רק הפעם יש כמה שיחי מלוח שזכו בחלב טרי וחם. בסוף הטיול באתם לאסוף אותנו. התנפלתי עליך בחיבוקים ונשיקות ואתה התמסרת אך לא התמוגגת כאילו אומר "אה את פה, נחמד" כאילו קצת נוטר: "גם הלכת וגם מצפה לקבלת פנים מלכותית?" משהו בריחק הזה הדגיש שכשאתה נותן, אתה נותן את כולך. הזמן עבר הבנת שאני באמת פה. הבנת ודרשת חיבוק כירבול ועוד חיבוק. כשאתה דורש, אתה דורש את כולי.

מקדש לאלה - טוב שבאת.


 
 
 

Comments


למה בלוג ומי אני

אני מיכל. אני אמא של יובלולו. אני אוהבת לכתוב...

רשימות אחרונות
לקבלת הרשימות למייל

!פרטיך נשלחו בהצלחה

לקבלת הרשימות למייל

!פרטיך נשלחו בהצלחה

bottom of page