יש כפל מבצעים!

אז הייתי בטיול עם תמרולי ואינה והייתה שבת נחמדה, רגועה ושימשית בבית. ולמחרת יום ראשון. לא זוכרת מה היה ביום ראשון אבל יום שני יזכר לדראון עולם. אתה קמת חמוד חייכן ולי כאב הגרון. אתה קמת עם חמש נקודות על הגב ואני עם כאב ראש. אבא שלך קפץ להתייעץ עם עדי השכנה שהיא גם אחות במקצועה וגם נהדרת וחזר עם בשורה. נסענו לד"ר ליגינה בירוחם לאשש את הבשורה. כמובן שבדיוק עם יציאתנו מהמדרשה לכביש 40 הוצב מחסום שיפוץ כביש. המתנו. משך זמן השהייה בסלקל הוכפל. אתה מאבד את הסבלנות ולי כואב הגרון. הגענו בדיוק בשעה עשר. יש אזעקה. קטן עלינו. הבוקר שלחו הודעה שיש תרגיל התגננות במערכת החינוך ושבוע שעבר נשלח מייל שמפרט מה יבצעו הילדים והגננות בגנים בזמן התרגיל. עוד נכתב שם כי התרגיל לא יפגע בלו"ז של תינוקיית אורן או משהו כזה, כלומר מלחמה או לא - שנ"צ דוחה אזעקה. בכל אופן אנחנו בדיוק חילצנו עצמנו מהאוטו בזמן הזה וצעדנו לעבר גורלנו לשמוע שיש לך אבעבועות רוח. אחרי שהד"ר המחליפה את ליגיניה הדפיסה מרשמים לטיפות אזניים ואף ועוד ענייני אינהילציה כי תינוק מחרחר ואבעבועת עלול להסתבך לדלקת ריאות והיא באסכולה המניעתית-כיסוי תחתית, ביקשתי אני על הדרך איזה משטח גרון ככה לאות סולידריות.

חזרנו הביתה. הגרון שלי כואב אני מחוסלת. הפקדתי אותך אצל אבא שלך והתפנתי להתמוטט לי בנחת. יש לי כמה שעות להתאושש עד שנתאחד שוב כי אבא שלך חייב לצאת. אני לא זוכרת מה בדיוק עשינו אבל היה לי ברור שלמנשא לא תיכנס היום. יש לי זיכרון מעורפל שלי יושבת באמצע רחוב על האספלט מקלפת קלמנטינה כואב לי הראש. הזמן איכשהו עבר ואיכשהו שנינו הגענו למצב מאוזן. אני לא יודעת כמה אדוויל ונורופן נדרשו אבל הצלחתי. שלחתי לאבא שלך הודעה שיתארגן לסעוד אותנו מחר. סביב 23:00 הבנתי שאני קודחת מחום ואתה גם - יש כפל מבצעים! לא הצלחתי להביא את עצמי לגשת אליך אולי כי ידעתי שאבא שלך צריך להיכנס כל רגע. וכך היה. 39 מעלות. יובל בן 8 וחצי חודשים עם אבעבועות רוח. מסתבר שלפני גיל שנה לא נוצרים מספיק נוגדנים כדי לחסן אותך לכל החיים או משהו בסגנון. בקורס אימונולוגיה קיבלתי 74 אם אני לא טועה ובמבחן ההוא טעיתי מלא.

יום שלישי. חום עולה וקר מתחת לפוך. חום יורד הכל רטוב כאילו צונאמי עבר דרך החדר. ושוב עולה ושב יורד שוב עולה. דורה עוד נהדרת שהיא גם אחות במקצועה הביאה לי אנטיביוטיקה. אבא שלך הכין המבורגר וצ'יפס בראוניז ומרק. אתה מסכן כשיש לך חום ומשתובב כשהוא יורד. אני מרגישה חסרת אונים וחסרת תועלת. אתה בא לינוק כדי לתת לי להרגיש שיש לי מה לתת. אני חייבת להשתפר עד מחר. וזה מה שקורה. 24 שעות מתחילת האנטיביוטיקה שמיים וארץ. אני חזקה מספיק כדי לאסוף את בני האהוב לחיקי. אני חזקה מספיק כדי לקלח אותך שלוש פעמים ביום אני חלשה מספיק כדי להירדם כשאתה נרדם. אנחנו מסתובבים במדרשה ומרגישים מצורעים. בצדק. אנחנו עוברים ליד המרפאה. "איך אדע אם זה מחריף?" "כמה זמן יקדח לי התינוק?". הרופאה מסתכלת עלי במבט נוזף. כשיובל חולה נדמה לי שישאר חולה לנצח. כשיובל בריא כל שינוי במצב רוח נראה לי כמו תחילתה של מחלה. האם זוהי חרדה? חשבתי שנפרדתי ממנה בלידה. חשבתי שהפנמתי שאנחנו אורחים פה בכדור הארץ, בטיול, לא באמת צריך להספיק להגיע לאנשהו. אז חשבתי. אתה סובל וליבי יוצא אליך. נכנסים לאמבטיה לשטוף את היום מעליך. בדרך כלל זה המקום והמעמד שמחזיר לך את האנרגיה האבודה הכיף הגדול של היום לא משנה כמה התרצצת וכמה אתה כבר עייף תמיד נשארת שמחת חיים לאמבטיה. לא השבוע. אין לך כוח לזה. אין לך כוח להתמודד עם זה שאין לך כוח. אני מכניסה אתך פנימה אתה בוכה, נתלה עלי לא מוכן לשבת לא רוצה. פשוט לא. עד לפני שאספיק להלביש אותך תירדם. אתה לא מתגרד. כי לא מגרד לך? אתה לא מתגרד כי אתה עוד לא יודע להתגרד? לא הגיוני שאתה משפשף עיניים כשאתה עייף אבל לא מתגרד נכון? לא הגיוני שאתה לא יודע להתגרד אבל כשאתה זוחל לעבר חדר השינה שלנו בשובבות ופתאום פוגש שם את שואב האבק, אתה נבהל ומתחיל לבכות כי אתה כבר יודע שיש לו את הפוטנציאל לעשות רעש מפחיד. אז הנחתי שבעצם לא מגרד לך. וביום שישי החום איכשהו לא עלה ונסענו לתל אביב להתפנק אצל סבתא סילביה וסבא פיני ותמרולי ופלאפי ולפגוש את המשפחה.

ועכשיו אבא חולה. אוף מה יהיה. ביום ראשון חזרת לגן כי אין לך חום, אין פצעים מודלקים ואנחנו כבר ממש בסוף. מסתבר שדוקא היומיים האלה היה לך סיוט בגן. כמו באמבטיה מותש ועייף ופשוט תוציאו אתי מפה וזהו. תנו לי להתרפק על הפוף בשקט.

אז מה בעצם קרה פה? אתה פוגש את חיידקי העולם ואני צריכה להתחשל כי כל פעם שאתה סובל או לא נינוח או לא עצמך או אופניק אני לא עומדת בזה. ליבי יוצא אליך ואין לי דרך קסם להקל. ובמחשכים אני מפחדת. אולי כל אמא מפחדת? אולי כל הורה מפחד? אולי זה בגלל שאני טיפוס חרדתי לפרקים? אולי יש תשובה אחת אולי כל התשובות נכונות. וכבר עברו שבועיים ועוד לא הגלידו כל הפצעים ושוב חום נמוך בלילה וילד שלולית אחה"צ ובכי באמבטיה. מה הפעם? האף סתום ממש אז אולי זה וירוס חדש? העייניים נוצצות אולי דלקת עיניים? אתה מרייר הרבה ומכניס ידיך לפה אז אולי בקרוב תצאנה שיניים שבע ושמונה? ואולי סתם אתה מצוברח? אולי יש תשובה אחת אולי כל התשובות נכונות. ואולי תקום מחר פעלתן ומבסוט?