גן השעשועים

אז חזרנו מאיטליה. יובי באופן מפתיע היה חולה. שוב חום שוב ירוחם שוב רק אמא שוב נזלת שוב ושוב ושוב אבל אז הוא הבריא. או כמו שאבא שלו אומר: "הוא בין מחלות". באחד מאותם ימי חסד הוצאתי את יובי מהגן. זחילת התרגשות וכל הטקס ניפנוף ראש. איך היה? מה עשית? מה אכלת? קקי יצא? ישנת שנ"צ? מתי יקצת? כל התשובות נענו, אפשר ללכת להתחיל את היום להמשיך את היום או את מה שנשאר ממנו. כבר חמים ונעים בחוץ ושעון הקיץ נותן את איתות האופטימיות המצופים ממנו. בעזרת בקבוק המים שכנעתי את יובי שדווקא נחמד לשבת בעגלה ויצאנו לדרך לאיטנו לכיוון גן השעשועים הגדול. מקדימה יואב מהתינוקיה, אחותו נירי על אופנוע פלסטיק מלווים באביהם אלון. מאחורינו / לצדדנו איילת הקטנה בעגלה, רותי הנפלאה ואיתמרבעל תלתלי הזהב אוחז באופניו הקטנטנים נטולי הפדלים, עוד לא ממש החליט לאן הוא רוצה והאם הוא מסכים לבוא והאם ברכיבה או ברגל. הפמלייה מתקדמת לאט. יש הרבה עצירות. יובי אם הוא עוצר אז מוטב לרכון קדימה לנסות לתלוש איזה עלה מאיזה שיח ומרוב כוונה ומאמץ הוא כמעט, בעצם הוא לגמרי הצליח להתהפך קדימה (זוכרים איפה מרכז הכובד של יובי). אני ברגע של יותר מזל משכל מבינה את הנולד תופסת בזמן, חוגרת מחדש מצירה ומהדקת את החגורה לקולת המחאה שדועכים עם קבלת העלה הנכסף.

צלחנו את השביל את החניה את מעבר החצייה והגענו ליעד. מימין נדנדות משמאל מתקן פלסטיק צנוע לקטנטנים מקדימה מתקן- על: 20 מגלשות לוליאניות, 40 סולמות, 90 ילדים, 70 הורים. שמח.

אני מחלצת את יובלי מהעגלה וממקמת אותו למרגלות מגלשת הקטנטנים הצנועה. יובלי מטפס למעלה ואני מגלישה אותו על בטנו מטה. ושוב. והפעם נשארים למעלה ובוחנים. יש שם למעלה חלון עגול. איזה צחוק לגלות את הפרצוף שלי דווקא שם מציץ בחלון! פתאום חבורת ילדים מכיתה ה' ניכסה לעצמה את המתקן כמחבוא להסתודדות. יובי מתבונן בהם מבעד לזגוגית הפלסטיק. יש לציין שהוא מעדיף להתבונן בהן ומוטב בבלונדיניות.

המתקן ממוקם נוח מבחינת צל בשעות אחר הצהריים אבל יש שם בסביבה איזו ממטרה ממזרה שמשאירה שלוליות מים בתוך גומחת הטיפוס של מתקן הקטנטנים. האורנים שאמנם אחראים לצל מפנקים את אותן גמחות בשלל אורגני של מחטים וג'יפת אורנים וביחד נוצר מצע מושלם לטינוף כל בגד שהצליח לשרוד את מאורעות היום עד כה. מה גם שהמתקן מיועד לכאלו שלאו דווקא עברו הלאה מהשלב האוראלי ולבדוק בעזרת הפה מה טיבו של אותו פלסטיק על תכולת הג'יפה שבו זה דווקא מעשה שגור, מתקבל על הדעת שלא לומר מפתח דעת. וכאן האם נתקלת בדילמת הניקיון/ אסטטיקה/ סניטריה למול חקר העולם על צירופי הנסיבות שהוא מזמן.

כאשר הצד הראשון מכריע אני נוטה לשנות סטינג ולפנק את התינוק שלי בהנקת אחר הצהריים/ קלמנטינה או אגס. אלון נותן ליואב תפוח - מדובר בפרוייקט מתמשך של התמודדות עם התפוח. יובל דווקא שמח לקחת ליואב את התפוח אבל אז הוא לא ממש יודע מה ואיך אוכלים אותו ולמה התפוח אינו אגס. אחרי שאכלנו או לא, כדאי לנוח בנדנדה. כמה שזה כיף והופ שוב ולמטה ולמעלה. ביאליק הטיב לתאר ועממי הטיב להלחין. עם דעיכת הנידנוד אני שמה לב שיובי בעיקר נהנה מהאפשרות להתבונן במתרחש מזוית הנדנדה. הנה עוד ילדה בלונדינית.

גם הנידנוד מגיע לידי מיצוי ודוקא נחמד לחקור את המתרחש בדשא. אני מפטפטת עם רותי רוקמת חלומות על טיול לאמריקה מסתובבת לרגע ורואה כי יובי מצא לו כלבלב די גדול לחבק. אני מצטרפת אליו בהנאה אך בעיקר מתוך חשש שמא הכלבלב יתהפך וינבח או יקום במפתיע והתינוקי שלי שנשען עליו באושר יפול בבת אחת ארצה. אחר שזה הלך נמצא איצטרובל ולאחר שזה נזנח החל יובי זוחל לכיוון ההמתקן הענק. יובי חוצה בבטחה את הדשא. 20 מטר אולי יותר. הוא לא מסית את מבטו לאחור, יש לו יעד. פתח מגלשה. הוא מגיע. הא מתחיל לטפס פנימה. טוב זה לא פחות מסוכן מכלב. מה אם אחד החבובים הגדולים דווקא יחליט לעלות בשלושה סולמות כדי לגלוש דווקא מהמגלשה הזו? אני שולפת את יובי שלי תוך דיגדוג וחיבוק זה מרגיש לי מוקדם מדי לנסות להסביר לו את גורמי הסיכון אז כבר עדיף לדגדג. וכדי להשלים את חווית גן השעשועים אני מטפסת איתו בסולם אחד גבוה (שוב יותר מזל משכל - גם להחזיק את יובי ולתמרן בין שתי ידיים ועוד למשוך את שנינו למעלה זה אחד הדברים המפחידים והלא נחצים שעשיתי בחיי). הגענו, השתחלנו פנימה והתגלשנו. הבטן מתהפכת קצת ריגוש וצחוק.

שיא נחמד להפסיק בו. מתחבקים עוד קצת נפרדים מהחבורה העליזה ומתגלגלים בעגלה הביתה. בדיוק האתנחתא הנחוצה לפני ארוחת ערב ואמבטיה.