פרי בטני אוהב פירות

יש רגעים כאלו שאני מביטה ביובלי ואני כל כך מתפעמת ומתרגשת זו ממש חוויה פיזית נפלאה. אולי אם הייתי תלמידה קצת יותר מוצלחת הייתי יודעת את שם ההורמון שיוצר שרשרת תגובות שיוצרות תחושת נמלול פיזי ואושר נפשי. אז רגע כזה למשל התרחש לאחרונה כשפצחנו במשימת אכילת השסק הבשל על העץ. זו השנה הראשונה שהשסק נותן פירות אצלנו בבוסתן זה מרגש במיוחד כי בכניסה לבניין בו גדלתי בירושלים יש עץ שסק ותיק וגבוה שביקרנו אותו לאחרונה והוא שופע אך פירותיו אינם נגישים וגבוהים מדי. תמיד הם היו גבוהים מדי. זה גם לא עץ מסיבי מספיק בשביל טיפוס כמו עץ תות זה פשוט גבוה ומתסכל. העץ המדברי שלנו הוא דווקא צעיר ונמוך וכל מה שצריך הוא להושיט את היד לסובב בקלות והופ הכתמתם המשגע הזה על קליפתו המהודקת העוטפת פרי עסיסי ורך שגלעיניו חלקלקים חמקמקים ועסיסו מתקתק אין קץ והכל יוצא לי בהברות כפולות כי אי אפשר לאכול שסק אחד חייבים לפחות עוד אחד להנות מן הטוב הטוב הזה.

ומה יותר טוב מלהאכיל את פרי בטני בפרי עצי? עסיס אחד הם! וכל העסיס המשולב הזה של השסק ושל האוחז בו על הרוק הרב בשל השיניים תשע ועשר שבשלבי יציאה כבר תקופה ונזלת שלא עוזבת כל הרטוב הדביק הזה נמרח לי על השרול ונו טוב כבר יש עליו גם ככה שאריות בולונז.

ולעניינו אדם לא ראה שמחה מימיו אם לא ראה את יובלולו אוחז בשני שסקים ביד בעודו לועס אחד שקולף והופרד מגלעיניו. ונכון שכדאי להתחיל בהדרגה ולהגיע לגראנד פינאלה אבל השסק זה הטופ והא כל כך מתוק ואי אפשר לעמוד בפניו שהא נדחף לפוסט הזה ראשון.

ועכשיו כבר חודש מאי זאת אמרת שסוף עונת התותים ובהזדמנות פז הזמנתי 4 קילו תות שדה מקדש ברנע במחיר מצחיק כזה שגורם לכמות הזאת להישמע מעט מדי. התותים מתוקים בגוון בורדו עמוק. נקטפו בעיצמו של גל שרבי רגע לפני שהשמש הופכת אותם לריבה. והם באו אלי וכל ביס מנצח ואין נפילות אין תותי מלפפון וגם לא תותי סיליקון רק תותים שהם תותי מלכות ארגמן. ולא רק אריות אוהבים תות מסתבר שגם דובונים שהם פופונים שהם יובלולים. כלומר יובי מאוד מאוד אוהב תות ואם נפתח חבילה הוא דוקא יהיה מאוד יסודי וישמח לבדוק את כולם גם אם כבר אכל ארוחת ערב ראויה.

מעדות שמיעה אני יכולה לספר שאביו האכיל אותו בתות וסבתו הביאה אי אלו שסקים מהעץ והשסקים נחטפו ונדחסו בבת אחת לתוך הפה שהכיל עדיין תות שני שסקים בכל כפה. אכול עכשיו כי מחר כבר אין. האב התפקע מצחוק הסבתא נחרדה מהגלעינים החלקלקים והיבנוק בשלו בולס.

פרי אחרון שאסקור כאן לפניכם נאכל ראשון באביב זה. מדובר בנקטרינה מהעץ שוב עסיסי מאוד מאוד ובניגד לזה הקנוי יחס הגלעין פרי הוא כזה שזה ממש בסדר לאכול כחמש נקטרינות בזו אחר זו. לקחתי קערה ניגשתי לקטיף רגע לפני השרב המדובר ולפני שהציפורים יחשבו שכל העץ הוא מנחה עבורן. יובלול קצת מחא שנעלמתי מזוית עינו וזחל עד קצה הדשא כדי לבחון את מעללי. בהגיעו לשביל החצץ התתיישב והחל בודק את טיבו של החצץ נאלצתי להפסיק את הקטיף לטובת המשחק החדש בו הוא מכניס אבן קטנה לפה אוחז בה בין שיניו ומחייך ואני אומרת לא! מושיטה את ידי ומבקשת את האבן. אחרי שמיציתי את המשחק החלטתי להציע לו מן התנובה שנקטפה. הפעם הקערה הכילה כל כך הרבה נקטרינות שנאלצתי לצאת איתו לטיול כדי לחדול את הארוחה. הטיול הסתיים אצל השכנים שם נפתחה שקית במבה לא פלא שלא היה לו תיאבון לארוחת הערב. ואם כבר באושר ותזונה עסקינן מתחילה להבשיל אצלי המחשבה / משאלה תובנה של סיום ההנקה וגם פה אפשר בוסר אפשר בשל ואפשר רקוב וגם בפירות המינון שונה כשמסתכלים על בריאות ופינוק. ואני לא בטוחה איך וכיצד ומה נכון ליובלי ומה נכון לי והאם אחד הם? ומתי ואיך? נישן על זה (שוב דלקת גרון שוב אנטיביוטיקה -זה פוטר אותי מקבלת החלטות לאלתר לא? וחוץ מזה מחר יהיה עוד אבוקדו אבל מחרתיים לא כי נשאר רק אחד.)

ועוד עדכון אחרון ככה בשביל הפרוטוקול. יובלי עושה תנועה מתוקה להפליא באצבעותיו כשאומרים ביי ביי או שלום וגם סיפרתי אותו קלות ויש לו פוני עקום וחמוד להפליא והוא רואה את העולם ואני רואה את פניו היפות.