יובי עושה ביי ביי

בפסח היינו בביקור אצל רופאת ההתפתחות כחלק מסל הבדיקות השיגרתיות של טיפת חלב והלוא אנו קונפורמיסטים בכל רמ"ח אברינו ואברי עוללנו והתייצבו אצל הד"ר בבאר שבע. יובלי ישן כל כך טוב עת חנינו בכניסה למרפאה והיציאה לשמש נטולת הרחמים של ב"ש לא הקלה את היקיצה המלאכותית. הביקור היה קצר ותכליתי. יובי השפוך לא שיתף פעולה עם המשימות שניתנו לו והרופאה נאלצה להסתפק בהכרזותינו שהוא זוחל אולימפי ויודע לאחוז בחפצים בשתי כפותיו ולהנגיש בינהם. אחרי דין ודברים משקלים ומדידות אמרה הד"ר שעד גיל שנה מוטב שידע לנופף ביי ביי ולהצביע על איבר בגופו.

כבר התחלנו להתאמן ועשינו, אלון ואני, ביי ביי לד"ר. בדרך לאוטו גם החלטנו שטחול זה איבר טוב להתחיל איתו.

לא חלף שבוע וזה קרה. הדבר הכי חמוד בעולם! חמש אצבעות נסגרות לכפה נפתחות לכפה, ובכפה השניה אותו הדבר בתזמון מושלם. והמבט מחפש אישור תיראו אני עושה ביי ביי. זה מה שהתכונתם? אני מצליח? ושוב והאצבעות נפתחות חצי, לא מתיישרות לגמרי ונסגרות בהדרגה אצבע אצבע. לפעמים מתפלק לו גם בכף הרגל איזו תנועת פתיחה וסגירה של האצבעות השמנמנות עד מאוד. יובי הוא שחקן נשמה אנחנו כבר יודעים את זה, אם כבר ביי ביי שיהיה בארבע גפיים סימולטנית.

ומה לגבי ההקשר. זה דבר אחד להבין תנועה אבל להשתמש בה בהקשר המתאים זה הרבה יותר מורכב. אז כרגע הטריגר הוא צמד ההברות ביי ביי ולפעמים גם שלום והדגמה יעשו את העבודה. לפעמים בלי הקשר נראה לעין יובי מנפנף (אני צריכה מילה אחרת לא מדובר בנפנוף זה הרבה יותר מדוד מינורי וקמוץ מניפנוף שיש בו פזיזות קלילת דעת - אלך על "מקמץ אצבעתיו" לעת עתה).

ובכן לעיתים קימוץ האצבעות נראה נטול הקשר ויובי אכן מסתכל תמה האם עכשיו מתאים? ואני שואלת את יובי: למי אתה אומר שלום? כדי לחדד את העניין התחלנו גם להפרד מחפצים, מגלשות, דמויות מסיפורים כולם זוכים לקימוץ אצבעות.

ובבקרים יובי ואבא באים להגיד לי שלום לפני צאתם למערכת החינוך הישובית. לפעמים יובי בוכה ומוחא ואז אבא אומר ליובי: תעשה ביי ביי. יובי מתבלבל לרגע איך הבכי קשור לביי בי והביי ביי קשור לסיטואציה אבל מיד נקרא אל הדגל ומבצע. זה קצת כמו החיוכים הראשונים הוא עלה על טריק שמייצר אצלינו תגובה אוהדת ולא פורפורציונית לשום דבר אחר שהוא עושה ועל כן הוא מרבה לעשות זאת.

לפעמים ברור שיובי אכן מבין את ההקשר ומיישם באהבה. באתי לאסוף את לולון מהגן השבוע ומיד עם הנפתו אל על והצמדתו לחיכי הוא החל מקמץ אצבעותיו עוד לפני הישמע צמד המילים ביי ביי.

ברור לי שזה עניין של ימים עד שבועות שהקימוץ הכה מדוד וחינני הזה יהפוך לאותו ניפנוף מוכר וההקשר יהיה כבר עניין מובן מאליו. לא נותר לי אלא להתמוגג ולטפוח לעצמי על שכמי שהספקתי לתעד.