יובי באמריקה | פרק ב | שופינג עם יובי

אז כדי לצאת ידי חובה / לעשות סדר / להבין מה בעצם עשינו העלתי את הנקודות בהן לנו על מפה. מדובר בלינק אתם מוזמנים להיכנס ולראות בחלק מהמקומות ישנו יותר מלילה אחד במקום אחד רק תידלקנו.

כל טיול שלא מתחיל מהבית (מי שגר בשדה בוקר יוצא לפעמים לטיול ממש ככה מהבית) מתחיל בקניית אוכל. כשהייתי קטנה בחוגי סיור היינו קונים בשוק. אחר כך התחילה האינתיפאדה השוק הפך לשטח אש והסופרים של תלפיות צצו כמו פטריות בהם נאספנו ואספנו קצת שימורים הרבה לחם וגם נוטלה כי היינו ילדים פלצנים שלא אוכלים שוקולד השחר. ומה קורה באמריקה? TARGET. יש שם הכל. לא מבחר מטורף משום דבר אבל עדיין יש שם הכל. ויש להם מדיניות החזרת מוצרים שהיא נהדרת לקמצן ולצרכן ומגלמת את מהות הרשע והפשע הקפיטליסטי הצרכני. העיקר שתקנה. לא מרוצה? תחזיר תקנה משהו אחר. העיקר שהכסף יעבור מספרים בקופה ובחשבון הבנק יתחלפו זה יעלה זה ירד. ואולי תקנה עוד? למה שלא תקנה עוד? תקנה עוד! נכנסנו לסניף כזה עם הבטחה גדולה בלב ועגלה גדולה ביד. יהיו אורות וצבעים יובי יהופנט נעשה קניות חוויה אוטנטית אמריקאית וגם יהיה לנו אוכל לטיול ושאר דברים שצריך. בלי לשים לב הבנתי שפיתחתי טכניקה די אגואיסטית ושלחתי את עצמי למשימות איכות הרחק מהחבורה. כולם מחפשים ובודקים אוכל - אני יוצאת להביא חיתולים / בגד /משהו מאגף אחר. למה? איכשהו זה לוקח כשעתיים ומתיש בקטע אחר. בהתחלה יובי מתלהב מהכסא על העגלה האדומה אבל מהר מאוד שלל המראות האורות הצבעים הכל קורא לו קח אותי והוא כבול לכסאו. זה הזמן להתחרפן ולאבד את זה. סופר זו לא אתנחתא מרגיעה בין נסיעות. הוא רוצה לצאת הוא רוצה לזחול ואם הוא זוחל זה מגניב אבל אז הוא מפרק את המדף הזה ואת זה שלידו. ובסוף הוא כבר ממש מתעצבן ומגיע לשלב של בכי וצרחות ותורידו אותי ותרימו אותי. כי כמה בננות כבר אפשר לאכול במסע הזה.

באחת הקניות בשלב הקופה שלפתי את יבנוק מאיזה סטנד של משהו שמוטב שלא יראו מה עשה שם ויצאנו לחפש דשא. מצאנו. זה היה נחמד. זה היה דשא לצד מסעדה ועם חלון גדול ויובי עשה חנדעלך לרגליים ולבעלי הרגליים מעברו השני של החלון.

בפעם אחרת הלכנו הבנות. זה בכל זאת היה מתיש כי בתכלס זה לא כזה מגניב להיות בסופר אבל הידיעה שהבנים מתגלשים בבריכה ופורקים אנרגיה ויש להם סנדוויצ'ים שהוכנו מבעוד מועד מהאוכל שהוגש בבופה של מלון פלמינגו בלאס וגאס הייתה נחמה מצויינת. בחנות הטיולים יש קצת יותר לגיטימציה לזחול ויש שם גם סלע לבדיקת נוחות הנעלים. זאת אטרקציה! בנקודות המידע בכניסה לפארקים יש גם בובות של חיות וגם ספרי ילדים ו.......בקבוקי פלסטיק שאפשר להוריד ולהחזיר למדף! הוא מוריד היא מחזירה.

יובי באאאוטלט. אני חושבת שאת לימוד ההליכה האינטסנבי ביותר שהיה ליובי בטיול הוא חווה שם. נכנסנו לקומץ חניות בגדים והיינו די ממוקדים. כל אחד לעצמו אין ממש פריוולגית השתהות וחיפוש טובין אחת עבור השני. בחנות אחת יובי בחן את הגרביים ובאחרת הוא התהלך בסגנון נחום תקום שני צעדים טוסיק וחוזר חלילה איזה ארבעים דקות ואז התלבש על מדף נעליים זמין. וכאשר הבשילו התנאים: ג'ימבורי תא מדידה! מה לא היה שם ספסל טיפוס! מראה! קולבים! ציצי ליניקה מזדמנת! ממש כיף חיים משוגעים. ובייגלה שנרכש במהלך האירוע כמובן.

ועכשיו קשה מאוד. מאז הפך יובי לקניין ופאשניסט לא דרכה כפתו בקניון. רק לסופר צין המקומי נכנסים מדי פעם והוא כבר יודע ללכת והוא יודע ללכת למדף עליו ממוקמות הלחמניות. הוא שולף לו אחת ונשלף בעצמו לתוך עגלת סופר פן ישלוף מצרכים לא נחוצים נוספים ומשם אני מרימה אותו לקופה ממש כמו מגי סימספסון (רק תוך כדי כיווץ רצפת אגן ושמירה על הגב).