יובי הולך 2

יובי הולך אני יודעת כבר דנו בזה. ובכל זאת השינוי הדרמטי הזה מחלחל. אני מרימה אותו פחות באופן משמעותי כי הוא יכול להגיע לבד לאן שהוא רוצה. ממש לכל מקום. יובי גם מטפס. אני מרימה אותו יותר ויותר הפעם כדי להוריד אותו משולחן האוכל מהשולחן בפטיו מסף החלון בסלון ומעוד מקומות שדווקא לטפס עליהם זה ממש מתבקש וכשמגיעים למעלה שלל סכנות אורבות חלקן ליבנוק שבגובה וחלקן לחפצים שמקום המסתור שלהם חרב (ממש כמו גורי אריות בסוואנה שהוצפה. רק הפוך מבחינה טופוגרפית. כלומר דמיינו שהלפטופ שלי הוא גור אריה ויובי הוא הוא השיטפון או התנין שבא בחסותו).

יובי הולך. הוא יוצא מדלת הבית למדרכה המשתלבת לכביש המשתלב למדרכה שהיא כביש שהוא מדרכה וצועד. הוא עוצר בערוגת רימוני הנוי ומוריד את אלו שחס עליהם ביום האתמול וממשיך. הוא ממשיך למגרש הריק ממול או לגן המשחקים או מעבר לפינת הבית. העיקר להמשיך. ידיו המייצבות את גופו דרוכות לבלימת נפילה פוטנציאלית.

יובי הולך. השבוע בילינו עם רותי ורן ואיתמר ואיילת בילוי איכותי כזה שמתחיל אחרי הגן באיזו פינת חמד ומתגלגל אליהם הביתה הישר לקציצות של ורה הסבתא של איתמר ואיילת ועוד כמה נכדים במחוזות אחרים ובלינצ'ס כמובן. ואחרי כל הטובין הללו אמבטיה משותפת עם איתמר וצחוקים עם אבא והנה יובי נרדם על מזרון בחדר השינה של רותי ורן. ואחרי שעתיים של פיטפוט ובירה וזיתים ועוד כוס תה נחזור הביתה ועם ההתארגנות שלנו נשמעת תזוזת דלת ההזה של חדר השנה ומי מגיח משם? יובי - הפעם הוא נראה כמו גור אריה עייף שקצת התבלבל איפה אני? איפה את? וכולנו חוזרים הביתה לישון איש אישה במיטתם, גור בלולו. ובבוקר נזכרנו שבכלל האופניים נשאר אצל רותי ורן מה נעשה (כן, כל זה היה בעצם הקדמה). יובי הלך ברגל את כל הדרך לגן. כולל סטיות משנה לחצרות בעקבות חתול או ציפור או תרנגולים ותרנגולות. יובי הלך ברגליו השמנמנות את כל הדרך ואני גילגלתי עגלה ריקה שמחכה להיות לשימוש להיות לעזר אך ללא הועיל. הוא הולך נמרץ אחרי אני עושה צעד הוא עושה חמישה. חצי שעה של פיטפוט והתבוננות בסביבה תיקוני מסלול לכיוון המדרכה. הגענו. צמאים וגאים מאוד.

הנעלים הרכות של יובי כמעט מתפוררות התפרים מתרופפים והבד נפרם במקומות המועדים הגומי נרפה. אני כמובן כתבתי ביקורת מהללת שבוע אחרי שקיבלנו אותם ואין המצב הנוכחי מעיד שהביקורת אינה מוצדקת. אני חושבת שמבחני הריסוק שיובי עושה להן הן בסקאלת השטח ולא הג'ימבורי.

לא סתם הוא הולך הוא גם חובש כובע! עוד לא נכתבה פיסקת היאוש מנסיונות חבישת הכובע באמריקה והנה צלחנו גם את זה יובי אוהב לחבוש כובע הוא יודע שאם יש כובע על הראש זה סימן שצועדים. הוא גם אוהב שאמא מנסה לחבוש את הכובע של יובי כי זה כל כך קטן עליה ולא מתאים וזה בכלל שלו! כובע משובץ סגול לבן!

אני עוד לא בטוחה אבל נדמה לי שמאז שיובי הולך אנחנו מתחבקים יותר. כי כשהוא בא אלי זה לא רק בגלל שהוא רוצה להיות שם ושאני המנוף היחיד בסביבה. הוא פשוט בא לחיבוק. וכמה שזה נעים וכיף.

יובי קם בבוקר בסביבות שש. השמש עוד לא קמה וגם הציפורים טרם. אבל הוא קם ואני מקווה להניק אותו ושיחזור לישון. הוא יונק קצת יורד מברכי ויוצא לדרך. לאורך המסדרון ועד למקרר המטבח. הוא התחיל את היום משנע מגנטים מהמקרר לרצפה בפיזור אחיד. ניתן להתבוננן בנעשה כדי להבין את משמעות המילים "יש סדר בבלאגן". הפעילות מאיצה את פעילות המעיים. יש קקי. הוא כבר לא יחזור לישון. למה בשש בבוקר ועוד מעט יזיזו שעון ושש יהיה חמש. שיט כבר אמרתי?

הרשימה הזו נכתבה כבר לפני יותר משבועיים. המגנטים נזנחו ואילו כל מגירות המטבח כבר נפתחות חופשי (כוסות, תבלינים שמן דבש ורטבים - הכל בסכנה). יובל הולך בשובבות כמעט רץ בדיוק כשאומרים לו לעצור. כל המרחבים חשופים בפניו ואתגר הצבת הגבולות הגיע לפתחנו. שנה טובה.

**מוקדש לכלוש שצילמה באהבה. הליכות נעימות בים ובכלל.