יובי באמריקה | פרק ד | חברות

מתחילים בהתחלה. אלון רותי ורן חיפאים ילידי 81-82. אלון ורותי היו יחד ביסודי ובחוגי סיור. אלון זוכר את הטלפון בבית של ההורים של רותי בעל פה. רותי זוכרת הכל. רן היה בכלל בצופים - כולנו בוגרים של חוגי סיור וגם התבגרנו ולכן גם למדנו להעריך את הצופים בכלל ולקבל את רן הצופיפניק בפרט. אלון ורן נסעו באוטובוס לגיבוש ביחד. אלון לא זוכר את זה. אלון ורן היו ביחד בקורס ש"ש של החברה להגנת הטבע. אלון ורותי טסו לאפריקה ביחד. אני שקעתי במבחנים ותוגה. ההורים של רותי הכריזו עלי כגיבורת הטיול. אלון הכיר את רותי היטב אלון הכיר את רן שהיה גם חבר טוב של דן חבר טוב של אלון. איה שהיתה חברה של אלון בשנת השירות שידכה בין רותי ורן. אלון פיספס שליש גן עדן. רן הגיע לחתונה שלנו וכתב ברכה עצמאית על אף שהשתתף במתנה המונית. רותי ורן הם לא רק חברים שלנו הם משפחה שלנו. לפני ואחרי הטיול לאמריקה.

אז איך זה עובד קורה בכלל. יושבים בגב שועלים ליד ירוחם ורותי אומרת בואו ניסע למונגוליה. יאללה מונגוליה. אבל אז פתאום היא בהריון עם איתמר. וכולם יודעים שזה לא ריאלי סוסים ותינוקות ופתאום יובי ואיילת ונשארנו בלי הסוסים. אז אם לא מונגוליה נלך על החלום הקלאסי רוד טריפ אמריקאי. יש הכל לכולם גם אוכל טוב גם רע נופים מדהימים פרברים משמימים כל ציוד שנצטרך רפואי או לא. יאללה אמריקה. מלימודי הגיאולוגיה נחשפתי למבנה ולכוחות שיצרו את הנופים. כבוגרת שעות של צפיה בסרטים וסדרות יש לי מושג כלשהו על תרבות מערב ארה"ב. מי לא שמע את השמות גראנד קניון ילוסטון יוסמיטי? סביב השולחן במטבח של רותי ורן ישבנו ארבעתנו עייפים באיזה ערב שהתארך יתר על המידה עם מפת גוגל סיפור דרך וספר ויצרנו טבלה עם מסלול ומשימות. גיליתי שיש גם ברייס ארצ'ס זאיון קניון לנדס ועוד ועוד. עייפים מהיומיום וממלחמות הכל נשמע נפלא. למה לא לפה ואולי כדאי גם לשם תראו את התמונה הזו אני חייבת להגיע לשם. אז תכננו. באינטרנט חיפשנו. מקומות לינה הזמנו. כרטיסי טיסה רכשנו. ויזה ליובי הוצאנו.

הזמן עבר. על טיסת האיימים קראתם. והנה אנחנו באמריקה בצד השני של העולם עם חברים דהלוקס מהבית. מגניב. ממש מגניב. טיילנו ביחד אבל נסענו לחוד. באוטו אחד שומעים שירי יומולדת וכיף לטף ובאחר פורטיס סחרוף או ניל יאנג כדי להרגיש באמריקה. ישנו ביחד אבל כשיובי קם אחד מאיתנו ממשיך לישון והשני יוצא איתו הולך לחפש קראוסון. ואילו אצל רותי ורן כולם קמים ויוצאים לדרך. טיילנו ביחד אבל אנחנו חזרנו לשנצ. טיילנו ביחד אבל יובי במנשא ואיתמר כבר גדל והולך. בגראנד קניון למשל אלון ואני פותחים פער מוצאים מקום מרהיב לעצור בו לתת ליובלי לזחול ולאחר זמן מה מקפץ לו בשביל הילד בעל תלתלי הזהב וכולנו אוכלים ביחד ואחר כך שוב אלון ואני או יותר נכון אלון ויובי על גבו פותחים פער גדול מאוד אני פער פחות גדול שמאפשר לי רגעי התבודדות ושקט עם הנוף בלי לראות את ראשו השמוט של יובלי בשל בעיות הנדסיות עם המנשא והרי מה שלא רואים לא מפריע. ואחריי הפינקלשטנים צועדים בנחת עד שבעל התלתלים מתעייף כליל ועולה גם הוא על מנשא. אוכלים ביחד. ישנים באוהלים נפרדים. קונים אוכל ביחד (קופה משותפת) מעמיסים על אוטו אחד (צ'ימיגג אחד). נוסעים לחוד. חוץ מנסיעה אחת. עמק המונומנט. שקיעה. סופת ברקים. אין טעם לטייל ברגל. נדחסנו לאוטו אחד. רן ואיתמר נוהגים רותי ואיילת לצדם. יובל בכסא של איתמר אלון ליד החלון ואני באמצע. סיוט. לא רואים את הנוף. זה בוכה ומתעצבן כי נמאס לו לשבת אני עייפה ודחוס לי וברקע הפסקול של איתמר שירי יומולדת לטף כבר אמרנו. פריזמה טרגית קומית לאיך היה אם היינו בוחרים לשכור רכב אחד. ישנים בחדרים נפרדים במוטל. יושבים יחד לשתות בירה מחוץ לחדרים. רוחצים את איילת ביחד בתוך ברווז. לומדים או לפחות מנסים ללמוד לשחק ביחד. מחכים יחד בתור לשאטל עולים במעלה המסלול לחוד. משכשכים במעיין ביחד. יורדים חזרה לחוד. משכשכים במורד הנחל ביחד. שוכבים ביחד בדשא. רצים וזוחלים ביחד. מחכים ביחד לגלידה שרן הלך להביא לחוד. אוכלים ביחד גלידה. ממשיכים לשכב בדשא. ביחד.

מבלים על שפת הנחל כל הבוקר איילת רותי איתמר יובלי ואני. רן ואלון מכינים ארוחת בוקר מלכותית. אוכלים ביחד. מחלקים ציוד. נפרדים. נוסעים למליבו לבד חוזרים לארץ לבד. נוסעים לילוסטון סיאטל ונקובר לבד חוזרים לבד. שותים תה בפטיו ביחד.

והביחד הזה מורכב מרגעים. רגע בו יובל מתיישב על רותי ומגיש לה סיפור והיא - מספרת. רגע בו יובל מחבק את רן ונתלה לו על הגב כי זה מה שעושים על גבות של הורים. ואם כבר נתלתי או התיישבתי אז בהתרפקות ברווחה בנעימים בידיעה שהנה מצא לו "היובל" (כפי שאיתמר בעל תלתלי הזהב מכנה את יובלי) מקום של אהבה של נחת של ביטחון.

לפני כשבועיים רן עזר לנו פה בבית אלון ואני נעדרנו כל אחד מסיבותיו והנה ארוחת הערב על האי במטבח ובמקלחת - צרחות. אבל רן איך אומרים בוגר טיסת רומא לוס אנג'לס כולל פרנקפורט. הוא יודע כי ככה זה ותיכף תבוא הגאולה. ואני מתקשרת לבדוק איך היה. איך היה לרן.

ורותי. זוכרת הכל יודעת לשאול בדיוק כשצריך בדיוק כמה שצריך ובליווי משהו טעים.

ורותי בטיול גורמת לדברים להתנהל בפשטות ובקלילות ומשרה מן זרימה והתגלגלות שכזו ועוד איכשהו בסוף משכנעת שהמצב הוא הפוך.

ונקנח במעשה שהיה כך היה: כולנו יושבים על המחצלת הכחולה באתר הקמפינג zaion (לא נקרא טוב בעברית). אווירת הנוסטלגיה אופפת אותנו. עוד פחות מיממה נפרדים. הם ממשיכים צפונה אנחנו מערבה וחזק מזרחה לציון. קצת נוסטלגיה רן רוצה מאוד להיכנס לבלוג. והנה שעת כושר. יובלי לצידו ואני מבקשת שידווח אם יש לו קקי בחיתול. בלי להתבלבל (כאילו אין לו ילד בן שלוש ותינוקת בת שמונה חודשים) הוא מכניס אצבע לחיתול ומוציא אותה מלאה בקקי. האויר עומד כולנו קופאים כלא מאמינים שכך רואות עיננו. אבל יש סיפור טוב לבלוג.

ועם כל הכבוד למילים - יש אלף תמונות.

רותי רן איתמר ואיילת. תודה שחלקתם איתנו את הטיול. תודה שאתם חולקים איתנו את חייכם. לחיי ההרפתקאות השיטפונות והארוחות שבדרך. שלכם, מיכל אלון ויובל.