כל מיני ובעיקר מתיקות אין קץ

הדלת פתוחה יובי יוצא למסע. תחילה בשכונה בין ערמות החול ואתרי הבניה או אצל השכנים תחילה הקפה של ביתם ואז כניסה פנימה אולי יש משהו טעים. פפאיה אפשר להתווכח עם זה טעים או לא אבל יש שם גם פסטה! הו! או פשוט ישר על המדרכה לכיוון המדבר עד שנביחה מסיתה את מבטו ואת כיוונו. ראשו המתוק מתנודנד מצד לצד והוא מפטפט לעצמו. אני יוצאת אליו והוא מרגיש בנוכחותי ומחיש פעמיו.

כמו הצעדים הראשונים: תחילה שלושה במשך תקופה ארוכה וכמו ביום בהיר אחד פתאום הוא לגמרי הולך ומי בכלל זוחל זוכר איך נראה יובלי בזחילתו, כך גם עם המילים. אנחנו בעיצומו של תהליך שהוא גם הדרגתי וגם קוונטי. זה התחיל עם ננה הלוא היא בננה. וגם ירח שצורתו כשל הננה. ומשם מים. המילה המושלמת וגם איזה כיף זה מים. לשתות לשפוך להעביר מכלי לכלי ולחולצה. באמבטיה בתמונה של מפל או שיטפון. גס זה אגס וזה פרי נהדר. חוץ מאוכל וירח יובלי אומר מאמא! זאת אני!!!! וגם אבא הוא מאמא. חוץ מזה יובי יודע להגיד גם פח והוא מאוד נהנה להשליך דברים לפח. בדלי סיגריות שנמצאו על המדרכה בעדיפות. יום יום יובי שם דגש על שיפור פני המדרשה ואני ללא הצלחה מנסה לשפר את הרגלי ההיגיינה שלו.

ערב אחד ישבנו שלשתנו על הספה. יובל עלי אחרי חיבוק ארוך ומשובח כי ככה זה כשכבר הולכים ולא מרימים אותו כל הזמן אז דווקא לבוא לחיבוק זה נחמד. בכל אופן ישבנו שלשתנו ועבדנו על עניין האבא. בדקנו הברות שונות. תגיד באבא - יובי אומר מאמא ומושיט את המצח לנישוק. תגיד גאגא יובי אומר מאמא ומושיט את הלחי לנישוק. תגיד פאפא יובי אומר פח ומשפשף את ידיו כפי שלמד לעשות בשיעורי ההיגיינה שלי אחרי שהוא נוגע במשהו מלוכלך (אם לא הצלחנו למנוע לפחות יש הצלחה בטיפול). תגיד באבא (אולי הפעם זה יצליח) יובי אומר מאמא ושוב מתרפק. מבחינתי תישאר עם מאמא. וביום אחר בהזדנמנות אחרת אבא אומר ליובי תגיד אבא. יובי אומר אבא. אבא פוצח בריקוד ולא חוזר ושואל שמא יתברר העניין כחד פעמי. אז זה לא ממש אבא עדין כמו שמיאו הוא לא ממש מיאו אלא יותר יללה שכזו ובכל אופן.

כאן גן גן גורים. יש בסיפור הזה כמה שורות שתפורות עליו במיוחד אלו המתארות את אבא פיל. למשל :אלף לחם הוא אוכל" וגם "איזה כוח אכילה" ו"כולו גוש מחמדים". ואת גן גורים הקראתי בנסיעה לטיול בצפון. עד כפר הנשיא הצפנו. החלפנו בתים ונהננו מבית קט וסוכה בקיבוץ. ובקיבוץ הזה יש גם משק ילדים. מתחם שלם בריח דיר עם שער ומפתח ליד ובפנים עולם ומלואו התרגשות גדולה. עיזים תרנגולים סוסים וחמור אחד. ארנבות אווזים ברווזים תוכים צבים ושני טווסים. דפי הספר הצבעוניים קמים לתחיה וקוקוריקו גדול נשמע. פתאום הסוס קצת מפחיד ולהאכיל את העז בעלים זה מרגש אבל אולי כדאי להחזיק את היד של אמא ושהיא תאכיל. בביקור הראשון יובי היה בשוק ונשאר בעגלה. בביקור השני הוא כבר התרוצץ בין הכלובים והדירים.

וכשחזרנו ואבא עוד ישן יובי מצא ברז מטפטף לתוך סיר. הסיר כבר מלא. מתחת לשיזף שהשיר פירותיו יובי מפריד את הפירות ומשליך לסיר. אני שותה תה ומתבוננת. מחכה לתור שלי לעשות שנת בוקר בזמן שאבא ויובי ישחזרו את חווית המשק ויוסיפו לה שיטוטים ושטויות של אב ובנו.

הנסיעות עם יובי גם הן אינן זהות למה שהכרנו לא לפני חודש ובטח לא בטיול באמריקה. יובי יושב מביט בחלון מפטפט לעצמו. אבא שלו ואני בשלנו מקדימה כל אחד נהנה מהנסיעה. יובי מתעייף קצת מוצץ קצת מים והעפעפיים הכבדות נסגרות. זוית הישיבה מרכזת את כל המשמנים לתחתית הלחי משווה לו מראה רציני במיוחד. חזון אחרית הימים. כשיובי לא ישן בלילה אני חושבת שיהיה כך לנצח. כשיובי צורח באוטו אני בטוחה שעד שלא יהיה לו רישיון זה אבוד והנה הוא לימד אותי שוב שהוא גדל ומשתנה ולא רק שהוא כבר לא יונק לא ביום ולא בליל הוא גם נהנה מחברתו שלו שם באוטו. הוא יודע ונחמד לו שדווקא יש סיטואציה (מלבד סיר עם מים וגרגרי שיזף) שבה הוא יכול פשוט לשבת ולנוח ולשהות.

הוא ראייה ארוכת טווח. וככה זה כשיובי כבר פעוט הוא עוד רגע אינו תינוק והבלוג בחיתוליו - טוב עדין בחיתוליו אבל משהו בשילוב של הליכה ותקשורת משהו שם זה הקסם האמיתי זה זה הדבר עם כל הכבוד להורמונים המציפים את הגוף בחיבוק תינוק ישן - פעוט הולך ומקשקש - לוקח. ונכון זה לא עניין של תחרות זה פשוט מפתיע אותי כמה טוב יש בתוך היוב הזה ואיך זה משתבח ככה כשהזמן עובר. נכתב אי שם באוקטובר.

היום יובי יודע להגיד פאפא וביצה ודייסה ופסטה ובמבה ובולבול ועוד ועוד.