במטבח עם יובי ושאר ירקות

יובי בן שנה וחצי!!! קבלו לקט הגיגי מזון ומטבח - אם לא תאכל איך תגדל?

1) יובי ופחמימת המעבר. פחמימת מעבר היא חלה או לחמניה או בננה או קורנפלקס כל פחממה שאינה תפוח אדמה (כי יובי לא מוצא עניין בתפוחי אדמה) שניתן לאחוז בה מספיק חזרק ולהרגיש שיש לך מקום בעולם. אתה לא לבד. פחממת מעבר היא סוג של קמע כזה שאסור להרפות ממנו גם כאשר נופלים ארצה וכדאי לפנות את היד לבלימת הנפילה. אז זהו שלא. נופלים ופתאום הפה מאוד קרוב ליד האוחזת בפחמימה וזו דווקא הזדמנות לנגיסה קטנה כזו שתשאיר מספיק פחמימה ביד מחד אך תספק את היצר שהורה על הנגיסה המזדמנת מאידך. פחמימת מעבר יכולה להיות מרוחה בטחינה, ממרח שקדים או חמאת בוטנים ללא תוספות וחומרים משמרים. בדרך כלל אלו כבר לוקקו ונשארנו עם הפחמימה בלבד. פחמימת מעבר היא אינה שוחד (לזה קוראים במבה או עוגיה) היא יותר כמו שמיכי, משהו עם ריח של אמא.

2) יש מי שקורא מאמרים ללימודים יש מי שקורה פוסטים בפייסבוק יש מי שקורא הארץ יש מי שקורא את רשימת הרכיבים של הקורנפלקס ויש מי שקורא את חנן הגנן בלופ לנצח נצחים. כי הלוא זה נהדר כשיש ספר שיש בו פירות בכל עמוד והמון בננות וכל מיני טובין והוא מאוד צבעוני וחזרתי כאילו נכתב ליבנוק בכבודו ובעצמו. יובי וחנן הגנן אחד הם. יובי לא מתעניין בפוטוסינתזה הוא מתעניין יותר בסינתזת פירות והפיכתם לסוכר משכר בפיו תוך מהפכה והשארת חותם היכן שניתן.

ובאותו הקשר קצת חבל לי שאין לי את המוטיבציה האמיתית לאסרטיביות בתחום נימוסים והליכות האכילה בפרט. יובי אוכל עם כל הגוף ועם כל הלב ועם כל מה שהוא לובש. כולם אוכלים. זו בעצם סוג של פילנתרופיה הוא מעניק לכולם ממזונו. הוא חולק את הטעמים והמרקמים עם המרחב: הסלון המטבח שולחן האוכל הרצפה הכיור כל מי שרק רוצה (או לא) יכול למצוא עצמו עם עסיס אגס במקרה הטוב שיבולת שועל אם בדייסה עסקינן או בולונז אם בדיוק אתמול סבתא סילביה באה לבלות עם יובי. ומשהו בקשיחות המתבקשת של אוכלים ליד השולחן רק עם סינר ורק עם כפית זה לא עובד לי. איפשהו בדיון על סוג המלחמות שאני מוכנה לנהל זה נפל בין הכסאות דבר שגורר התיידדות יתר עם סמרטוטי המטבח ומגבונים לחים. וכן עוד כמה דקות אירובי ממוקדי השיתוף המיותרים לכיור וחזרה. בקיצור חבל שאנחנו לא רוסים.

3) הדב וייני הפו אומר איזה משפט קצת מסורבל על כך שארוחת הבוקר היא הרגע המרגש של היום. קיבלתי משפט זה רקום מאינה חברתי והעברתי את הרקמה לחדרו של הדובון הפרטי שלי. היישום כל כך טבעי כאילו עניין האוכל וארוחת הבוקר בפרט חקוקים בDNA שלו באופן בלתי מתפשר ובסבירות גבוהה להחריד הגיע מאמא. וכבר כתבתי וציינתי שננה היא היא המילה הראשונה של יובי והוא כבר מכיר את המסננת הירוקה שמכילה בננות. המסננת ממוקמת גבוה ויובי מגלגל אליה את העגלה ומתחיל לטפס ובעצם זה מסוכן אז אני מרימה אותו אליה. אצלך יובי הטקס הוא קריטי כלומר צורת ההגשה של הבננה שפותחת את היום. צריך לתת לך אותה ואז אתה משיר מבט מכריז כמוצא דבר בעל ערך רב "ננה!" ואז מושיט אותה אלי להתחלה של קילוף. אומנם נאמר לי לתת לך בננה חתוכה כדי שלא תדחוף אותה בבת אחת לפה אבל אתה כל כך נהנה לקלף ולאחרונה התחלת לאכול אותה כמו גלידה. כל הטקס מתרחש על הרצפה במטבח או בעודך ישוב על השיש ובמהלכו אני מנסה לגבש אסטרטגיית ניקיון (במים בכיור המטבח או בשרותים או אולי לנגב עם מגבת בד או מגבת נייר). ואם אין בננה יובי אומר "מר" כלומר נגמר במבט משלים ואני מציעה דבר מה במקום כי לא הכל זה בננה. יש גם דייסה עם קוקוס קינמון ואגס ושלל דברים מרגשים ומרתקים שמוקד התרחשותם הוא המטבח.

4) המטבח הוא הנשמה של הבית. והנה אנחנו שבנינו בית אלטרנטיבי בתוך תוכנו אנחנו סופר קונפורמיסטים עם מטבח פורמייקה, מדיח כלים, להבת טורבו ואי. ואמנם השקעתי מחשבה חיתוך צביעה הברגה הדבקה ויצרתי ליובי מטבח משלו ואפילו ברז וכיריים יש שם אולם יובי לא פרייר ודווקא המטבח שלי מוצא חן בעינייו יותר ומהווה מרחב שיש לחקור. והלכנו על מטבח שהוא מאוד נוח מבחינת נגישות לכלים נוח לכולם נוח מידי גם ליובי. תחילה (מדובר על עידן קרח) הוא הצליח לפתוח בגפו את המגירה מתת לתנור אז רוקנו אותה ושמתי מכסי פלסטיק שיהיה מעניין. אחר כך יובי עבר למגירות גדולות יותר. הוא ניסה לפתוח מגירות בעודו נשען עליהן והכוחות שהפעיל היו שווים אך בכיוונים מנוגדים דבר שהפך אותי למאוד מרוצה כי אף מגירה לא נפתחה ואותו למאוד מתוסכל כי אף מגירה לא נפתחה. יובי גדל והתייצב וכבר מזמן הוא מסוגל לפתוח בקלות מופתית כל מגירה. יש לו חיבה לכוסות היין. יש לו חיבה למגירת התבלינים. יש לו חיבה למגיה עם קסמי שיניים החזרתם לקופסא זה ממש השחלות למתקדמים. יש לו משיכה קוסמית למגירת הממתקים שהיא במקרה גם מגירת הקמחים והאגוזים כך שנוצר מצב של סכנה משולשת: חנק, נזק לשיניים ושאר מערכות גוף שלא מגיבות בעין יפה לעודף סוכר מיידי ולרצפת המטבח ובמקביל לכיכר לחם עתידי שיכול היה להיאפות מהקמח לולא זה היה מכסה את המטבח. מאחר והאופציה לשנות את עיצוב המטבח אינה רלוונטית כרגע נותר לנו לנקוט בפעולה משולבת של השגחה צמודה, חתירה לחינוך והמתנה לגדילה או למציאת פיתרון מכני שימנע ממנו מלפתוח את המגירה. דרך נוספת להעביר את הזמן היא ברתימת היבנוק הסקרן - דעתן למשימות שונות במטבח. שינוע חפצים מהמדיח למקום או לפחות לידיה של אמא. גרירת כיסא ומיקום היבנוק במרחב בטוח דיו (כרי רחוק מהלהבות וסכינים ומוצרי חשמל) ומתן חפצים מרתקים כמו קופסת תיונים או סוכרזית או חלקי מערבל עגולים לבחינה מדוקדקת.

5) לא מזמן הלכתי על קונספט נוסף. נתתי ליובי קולפן גרוע מאיקאה כזה שלא ברור למה אנחנו לא זורקים פח ונפרדים כמכרי עבר שלא טורחים להחליף טלפונים ולברר מה השם בפייסבוק. ציידתי את לולו בבטטות ושנינו כלומר אני הכנתי מרק. יובי פיטפט את עצמו לדעת בעודו עסוק במלאכת ניסיונות הקילוף עד שבהנף מבט קלטתי טיפה אדומה אחת. איקאה איכזבתם שנית. אם גרוע אז עד הסוף בבקשה. יובי התחיל לבכות יותר כמו ליילל קלות רק אחרי שאני נבהלתי מטמטומי. ניסינו ליישם את טריק הפלסטר (רוב תקציב ביה"ס של אלון הולך על פלסטרים - מסתבר שיש להם יכולות ריפוי והעלאת מורל בלתי רגיל) אבל יובי קטן או שסתם לא הכיר את הטריק והאפקט לא ממש עבד עליו. בכל אופן המשבר דעך אך משימתו של יובי הוסבה להעברת קוביות בטטות מהקרש לסיר.

יובי אהובי אני כל כך שמחה לגלות שחדוות האכילה שלך היא רחבה ותהליכית אתה סקרן ומתרגש מהמטבח ממש כמו אמא ואפילו מתענג על המדיח. לחיי הארוחות שבדרך.