16:00-19:30

שלוש וחצי שעות. לפעמים קצת יותר אבל זו מסגרת הזמן שלנו יחד. נכון בבוקר יש לנו הרגלים חשובים שכוללים התלבשות בננה מיץ תפוזים הכנת סנדוויצ'ים סידור הבית ולשחק יחד הכל בהתאם לשעת היקיצה ומה שקורה בהמשך היום ובכל זאת בתכלס יש לנו שלוש וחצי שעות של ביחד שבאות אחרי יום שלם שהוא עולם ומלואו לחוד.

עולם ומלואו ליובי. עם פרידה מאמא ופריכית של בוקר ונייר טואלט לנזלת וילדים שבוכים או צוחקים או כאלו שבדיוק משחקים עם הבובה שהוא רוצה עם מפגש של שירים ורעשנים וארוחה מסודרת וכללים והחלפת חיתולים עם מגבונים לחים ועבודה בחצר ויציאה לטיול וכל הזמן יש עוד ילדים וזה עוד לא ממש הגיל שמשחקים ביחד יותר זה לצד זה כלומר רק עכשיו זה מתחיל עם חלק מהילדים כי רובם קטנים ממנו ביחד זו מיומנות רצינית של בניה משותפת הקשבה וסבלנות או המון תסכול. ואוכל. הגננת שלך סיפרה לי שאתה מאוד אוהב לאכול. את זה אני יודעת. היא גם סיפרה שאתה מאוד דעתן באוכל. גם את זה אני יודעת. היא גם סיפרה לי שבסוף הארוחה אתה מתחיל לצחוק וסוחף אחריך את חבריך לשולחן וגם את היושבים בשולחן הסמוך. את זה מאוד נהנהתי לשמוע. בכל אופן אחרי האוכל יש שנ"צ. איזה מזל שיש גם שנ"צ. וזה בא עם שמיכת פוך מהבית ומוצץ וגם דובי. וכשקמים לאיזו פינה נפנה לסיפור לבובות להשחלות למטבח?

עולם ומלואו לי. לימודים והכשרה וכביסה וקצת קצת חמר אם נשאר זמן או הצלחתי לשנות רגעית את סדרי העדיפויות שלי. עולם ומלואו עם מאמרים לקרוא ועבודות לכתוב וימים שלמים בטרנינג וקערות קורנפלקס עולם שלם בהכשרה במחלקת רווחה עם רגשות מאוחסנים שנחשפים ומראות וריחות וגם קצת עישון פסיבי ולפעמים רוגעלך ממאפיה מבאסת בדימונה. עולם שלם של למידה וקשב לאחרים ולעצמי ואז נסיעה משם לפה. נסיעה מבורכת בנוף המדברי הפתוח לאיוורור הנפש מכל המטענים ובעונה הזו השמים מתגמלים העננים ואור השמש רך לא אלים כמו בקיץ משהו מחבק ועוזר לי להתנקות קצת בדרך ליובי שלי.

ואז מגיע 16:00 ואמא (זאת אני!) באה. לפני כמה זמן הייתה תקופה שיובי חיכה רק לצאת מהגן לצאת לדרך להתחיל לחקור לשוטט. לאחרונה משהו השתנה הוא רוצה חיבוק ארוך אנחנו יושבים על ספסל ביציאה מהגן ומחבקים ומתלטפים מגלים את הביחד שוב ומבשילים ומפשירים. ואז אפשר להתנדנד אז אפשר להתרוצץ ואז כדאי גם לנשנש משהו טעים. ולפעמים אני הורסת הכל כי קר וצריך ללבוש מעיל ויובי לא אוהב להיות מסורבל בכלל. את השעה הראשונה יחד והאחרונה של השמש נעדיף לבלות בחוץ. אחר כך נשאלת השאלה לאן פנינו. הביתה? לפגוש חברים? זה כמו סקרים לפני בחירות אי אפשר לנבא איך יהיה. לפעמים החברה היא בשבילי לפעמים בשביל יובי לפעמים יש הרמוניה לפעמים בלאגן לפעמים צריך לרדוף אחריו שלא ישמיד את הבית או מישהו ממארחיו. האם זה דווקא טוב שהאינטראקציה מתווכת על ידנו ההורים או שיסתדרו לבד כל עוד אין בכי? לפעמים קשה לעמוד בפני שטף הבננות בבית המארח. לפעמים אני זוכה לשיחה נעימה. לקשר. למשהו נעים באמת להתרפקות על שובבות משותפת. את השעה האחרונה אני משתדלת שנבלה לבד שנינו, בביתנו ואם אבא מגיע - זכינו.

כך או כך זה תרגול מעולה של כאן ועכשיו. הרי זה כל מה שיש במתכונת חיינו כעת. שלוש וחצי שעות. וכשגופי הנוכח מצליח לרתום גם את ראשי ונשמתי לכאן ועכשיו זה מרגיש נכן וזה מרגיש המון. קל מאוד לחזור לכאן ועכשיו כשיובי עצבני - יש משבר וצריך לנהל אותו ולפייס את יובי עם העולם ובכל זאת כשאני מצליחה להיות נוכחת גם כשטוב גם כשהוא עסוק זה מתגמל וממלא.

יובי תודה על השיעור.

תודה ענקית לנומית על ההגהה.