איקאה.

הפעם הראשונה שהייתי באיקאה הייתה בבולוניה, איטליה. הייתי בת 13 אני חושבת. אני זוכרת שהופקדתי על אחותי הקטנטנה בזמן שהורי הולכים לאיבוד בהנאה מפוקפקת בפתלתוליה הקסומים של חנות העל. אני זוכרת שאותה אחות אהובה עשתה פיפי בתחתוניה (אם אני הייתי בת 13 היא הייתה בת 3) רחצתי וייבשתי את התחתונים הקטנטנים שלה במייבש היידיים (או שאולי לא היו אז מייבשי ידיים עם אוויר חם - משהו קרה שם כדי להטיב עם מצב הטוסיק והתחתונים). חזרנו לשחק. אגב הרבה בזכותה מעולם לא פחדתי להיות אמא. תודה תמרולי שאפשרת לי להתלמד עליך. כנראה באותו ביקור נרכש סט קוביות עץ פשוט ומדוייק כמו שאיקאה יודעים לייצר. אותה תמרולי מדהימה בנתה בהם מבנים מורכבים כבר באותו ערב. ומי היה שם להתפעל ולהתרגש? אבא שלנו. הרבה דברים השתנו מאז אבל אולי יש שני דברים יציבים בסיפור הזה: 1) כל דבר שתמרולי עושה שווה התפעלות 2) איקאה עדיין איקאה.

ואני כבר תקופה חולמת על איקאה. תחילה רציתי כסא אוכל. אבל לא התפנתי לזה. אחר כך ראיתי סינר ארוך כזה שבכלל לא מתלכלכים איתו. ואז ראיתי ענייני מטבח לילדים וגם אותם רציתי ואז היינו בבית אנטרופוסופי בהרדוף והכל שם מעץ והייתה רכבת מדהימה. הפכתי את הקטר ולתדהמתי- איקאה - אנטרופוסופיה להמונים!

שעת הכושר הגיעה דווקא בבוקר ערב חג שני. יוצאת פמלייה מכובדת מאוד ללות אותי לקראת הגשמת חלום - מסע רכישות עבור יובי באיקאה. באוטו יושבים אני יובי סבא פיני וסבתא סילביה. חיפשנו חניה ואני כבר מתחילה להלחץ. כמעט להתחרט. כמה מטומטמת אפשר להיות. להיכנס בערב חג לאיקאה? עוד סיבוב בחניון וההמונים נוהרים ואני כבר אומרת לעצמי שזה לא חשוב והעיקר ארגז החול שסבא ניר בנה ויש בו כלי קרמיקה לא שמישים שלי ומה עוד ילד צריך חוץ מסיר עם ידית שבורה וענף ונמלה כדי להיות מאושר. ובכל זאת אנחנו כאן. נכנסנו פנימה והחלטתי לפצל את הכח כדי שגם נצלח את המשימה גם יהיו קניות של אוכל בבית וגם נשרוד בטוב ובנחת עד השנצ המיוחל. סבתא חתכה לטיב טעם, סבא פיני לקח את הגה העגלה עם היבנוק ההמום והשקית הצהובה ואני מתרוצצת חדורת מוטיבציה לקחת כל פריט ברשימה המדוקדקת. אמנם פינטזתי על מסע שיגרום לי לרכוש מלא דברים שלא תכננתי אך המוני האדם אילצו אותי להתמקד ולהתפייס עם הרשימה הסופית ואפילו לקבל בהבנה שאזל המלאי ולא יהיה סינר ארוך ותכלס כבר קיץ אז אולי זה בסדר.

באיסרו חג שינסתי מתני שלפתי מברג סידרתי את הרכישות החדשות במקום והרכבתי את השולחן הקטן וששני הכסאות. באותו יום ישבתי עם יובלי לצייר. הוא קשקש. ואז ציירתי לו דברים שהוא מזהה. הוא התרגש וצחק למראה פרח ובית וציפור וסמיילי! ירד מן הכסא ורץ מהר לחדר שלו למיטה שלו שלף את סמיילי שלו והראה לי - שניים! אושר גדול.

ירקות הבד מאוד משמחים אותו אבל מה הקטע של הכרישה? יובל מתעקש שזו בננה. אז ניגשתי למקרר ושלפתי כרישה. חיוך גדול וקריאת ה"שניים!" המיוחלת לא איחרו לבוא.

פיני וממי הפעם תודה על איקאה וחלומות נוספים!