Wonderful Terrible Two

לגיל שנתיים יצא שם של גיל המאבקים. סוג של גרסה מוקדמת ואינפנטילית יותר של גיל ההתבגרות. שלב בחיים בו הורה זקוק לעורך דין. אנחנו עוד לא ממש שם. אני מדמיינת מלחמת התשה אבל זה לא זה עדיין. יש כאפות סוררות, כוסות שמוטלות באויר ומשם כדרכן לרצפה תוך השפרצת תוכנן צווחות אם משהו לא מדוייק אבל כל אלו במינון נסבל שמאפשר להכיל את העניין ולהיזכר שזו דרך לבדוק להביע להיות נוכח. ואולי כדאי שנשים לב נתעניין נציע אלטרנטיבה אחרת לפעולות שביצעת או שאתה זומם או שלפחות נהפוך אותך נגלגל אותך נדגדג אותך כהוגן עד שכל השובבות תצא בצורה של צחוק והשתוללות ופחות בהתרסה והפיכת הכלים.

בכל אופן רצה הגורל ונולדת בישראל בה עונות השנה מורגשות היטב והנה ריח הפריחה נישא באוויר ומגיעים השרבים ואני חווה זיכרון פיסי כזה של תחושות מאיברים שכבר שינו צורתם. פתאום מגרד לי ולוחץ לי בבטן שכבר איננה כ 20 ס"מ מהמיקום הנוכחי של הפופיק שלי מצד ימין למטה. אני מרגישה מקום בגוף אבל לא רואה אותו. אני נזכרת בכבדות, בעייפות, בהשלמה עם החום ובשאלה מתי תצא?

בכל פעם שנחגוג לך יומולדת אני אזכר איך פחד התחלף בכאב וכאב התחלף באושר והודיה, איך הצלחנו כולנו להפוך מזוג לשלושה. בכל פעם שנחגוג גם נבכה. לפני שנתיים פיספסנו את האזכרה של סבתא נילי. לפני שנתיים הנוכחות הנעדרת וההיעדרות הנוכחת שלה קיבלו משמעות נוספת.

בדרך לאזכרה הרגשתי צורך להסביר לך מה בדיוק הולך להיות ולאן אנחנו הולכים. במקום להגיד שעושים אזכרה לסבתא נילי ולהמתין עד שמילים אלו יקבלו משמעות ככל שתגדל, מצאתי את עצמי מסתבכת ומסבירה שאזכרה זה בעצם כמו יומולדת לסבתא נילי. מספרים שסבתא נילי אהבה לטרוף את העולם. אני בטוחה שהייתם מסתדרים נהדר. אני חושבת שאת האנרגיות שלה אתה מגלם היטב. מספרים שסבתא נילי ראתה את הטוב בדברים. החיוך שלך והצחוק שלך מעיד כי גם אתה מזהה טוב מאמץ אותו אליך וחולק עם הסביבה.

השנה בזמן שישבנו בדשא מסביב לקברה בשעת בין ערביים עצובים ביחד, לקחת את בקבוק המים של משה ואיתרת את הפרחים שזקוקים להשקיה. השקת אותם השקת עוד ועוד ואת עצמך גם. ושוב דמעות של עצב ושמחה ועצב התערבבו.

למחרת חגגנו יומולודת שנתיים בחיק המשפחה. בבוקר הכנו עוגת שוקולד ממצרכים שרכשנו יחד בנסיעתנו לסופר הענק בבאר שבע (מאז מדי פעם אתה מצהיר שאתה בדרך לבאר שבע לסופר - אין ספק שהוא הותיר עליך רושם כביר). את העוגה קישטנו בציפוי שוקולד וסוכריות צהובות ככה שיצא סמיילי נגטיב יענו שחור עם חיוך וקריצה צהובים. איזו אמא תאמין לי אין דברים כאלה. בכל אופן הכל היה מתוכנן בקפידה השעה והמיקום. ישבנו במקום מושלם ליד מאגר מים צונן ונעים. בערך. למאגר לא הגענו האוטו שלנו נתקע נאלצנו להעביר בזמן אמת את כולם מנקודה אחת בלי צל ועם קוצים לאחרת עם צל ובלי קוצים אתה כמובן צרחת באוטו ואחר כך נרדמת רגע לפני שעברנו אוטו והשארנו את זה התקוע להיות תקוע תוך פריקת תכולתו על עוגת הסמיילי והבלונים. אבל בסוף הכל מסתדר הייתה חגיגיה היה שפע כל טוב אהבה והרעפה.

גרירת האוטו הפכה לאטרקציה לכל השאר וגם את המראה השבורה עלה 750 ש"ח לתקן ולא 3000 ש"ח כפי שרצו במוסך המורשה. רק מה שנ"צ לא היה. כמות התמרים סוכריות ועוגה שבלאסת חיסלו לחלוטין את האופציה הזו. נו טוב תמיד נחמד להעביר צהריים בחצר ביתה של גולי בבת שלמה.

שבועיים אחר כך חגגנו בגן. אתה התמסרת ונהנת מכל התהליך העוגה וציפוי הקוקולד (כך במקור), הזר שהכנו מבעוד מועד וזה שקיבלת בגן, הבלונים, הכסא המהודר, הריקוד עם סבתא והמשחק עם אמא.

מאז אנחנו חזק בשירי יומולדת חוגגים לכולם לבובה לאיש הפליימוביל שנוסף למשפחה לסמיילי כולם נקראים לשחזר את החוויה.

אז איך מעבירים את הוויתך בת השנתיים? קודם כל מוותרים מראש על הניסיון כי אתה כל כך יותר ממלים אתה כל כך יותר מתמונה. העברית והיובלית הופכות אחיות קרובות מאוד זו לזו והמצח העוצר לחשוב התרגל במלאכה. מאורעות שהיו אתמול שבים אליך בזמן הארוחה או באמבטיה או בסיטואציה אחרת המזמנת שליפת אסוציאציה. משפטים בני 4-5 מילים יוצאים מפיך המתוק וזה פשוט כיף. ופרצי האנרגיה הריצות , הקפיצות והשתובבויות במי הבריכה הפכו מדויויקות יותר ופחות מגושמות ומתבצעות באותה ארשת רצינות וביטחון כבעיטותך בבטני מבפנים.

זה כבר ידוע וחתום בשבת אוכלים פנקייקים. יום (ש)בת פנקייק. ולפני יום שבת מגיע יום שישי בו עורכים בגן (קב)לת (ש)בת ומכינים חלה. כל יום והפחמימה המאפיינת אותו.

קטפנו ונישנשנו את כל הפירות בבוסתן שבגינה לפי הסדר את השסק את האפרסקים את הנקטרינות את המישמישים ולמרות השפע והטוב הזה אנחנו עדיין ממתינים בציפייה דרוכה לתפוחים לענבים ולסיום סיומת לתאנים. כך גם עם יובלי. תקופה של קטיף והמתנה נעימה להמשך לבוא כי הכל כל כך כיף. כל כך כיף לראות אותך גדל ולגדול איתך.