אנטליה ותל אביב, אוגוסט 2017.

לא באמת היינו באנטליה רק נחתנו בה וישר נסענו להרים לנהר לאגם. לא באמת היינו בתל אביב ישר הגענו לבית של סבתא סילביה וסבא פיני. ממנו יצאנו לבריכה, לחוף הצוק ולהדר יוסף וחזרה.

אבל מעבר למה שעשינו ואיפה שהיינו האלמנט המשמעותי בקיץ הזה הוא על מה שוחחנו. ליתר דיוק - עצם השיחה. יובל גור הדובון מדבר 90% עברית. בחיבוק גדול ונוגה אני נפרדת מהיובלית שהיתה מתוקה ונפלאה והיוותה תחנת מעבר לעבר העברית. כשם שהזחילה היתה פונקציה זמנית - אמנם זחילתו של יובלי השתכללה לכדי מיומנות אולימפית אך היא הייתה רק מדרגה לעבר ההליכה הריצה והקפיצה כך גם היובלית. תם פרק.

וכמה כיף לשוחח! עם השיחה גם משחקי הדימיון התפתחו והשתכללו לכדי מיומנות שמביאה לצחוק גדול ואושר ונחמה בעת הצורך.

ביום הקודם לטיסה ארזתי לבד, הכנתי לחמניות שיפון, נתתי ליובל תרמיל פינגווין קטן והוא ואבא בחרו צעצועים לדרך. למחרת הכנו סנדוויצ'ים העמסנו את האוטו ויצאנו לדרך. כבר בטרמינל 1 הייתה תחושה שהטיסה לאנטליה תהיה אחרת מאוד מזו של השנה שעברה ללוס אנג'לס הרחוקה. יובלי ואני חיכינו לאבא שיבוא מהחניון ובינתיים עשינו צחוקים. יובלי טיפס על הכסאות, עשה עיניים לילדה יפיהפיה שנקרתה לדרכנו והשתובב גם עם הדיילת שמכוונת לתחילת התור. די מהר יובלי התמסר להצעתי נכנס לעגלה ונרדם ואנחנו העברנו את מעט הזמן שנותר בבידוק בטחוני, שתיית קפה ורכישת שוקולד.

הרעיון לטוס דווקא לתורכיה נשתל בראשי אחרי שראיתי את התמונות של ימית ממסעדה על מי נהר מתוקים. אני לא זוכרת מתי זה היה אבל כשהגיעה השעה להזמין כרטיס נזכרתי כי טוב.

התייעצות קצרה וחיפוש מהנה הובילו להזמנת שלוש נקודות לינה מגוונות בנופים ובמהות ויחד עם זאת מושלמות. האחת בכפר קטן על הר. מלון בוטיק במבנה מסורתי משוחזר עם מסעדה צמודה בה ישנה קלחת גדולה שבה יובלי הכין שיקויים ולמד את המילים החיויוניות הוקוס פוקוס ואבא קבבה (אברה קדברה). באחד הנסיונות להפוך את אבא לצפרדע יובלי ניגש אליו במטרה להפוך אותו. יענו להפוך אותו. שיהיה הפוך.

בכפר פגשנו אנשים מחייכים, עיזים, פרות תרנגולות ברווזים וצב. עלינו על הר ירדנו מההר ובעיקר אכלנו וישנו טוב. כל כך טוב שלא שמענו את המואזין.

לאחר מכן, נופש בסמוך לנהר. בזבזים (ברווזים) ואבזים (אווזים) (יש לקרוא עם ב דגושה), מים קרירים וצלולים ודגים על הגריל עטופים עלי גפן ובפנים טמון עלה דפנה אחד. "פיתה פפוחים" היא פיתה דקיקה שנאפת על הסאג' עם כמות נדיבה של שמן. עליה מגורד תפוח קינמון וסוכר וכל הטוב הזה מתקרמל בחום ומוגש עם קפה מהביל. יש גם גרסת גבינה עם עשבים אבל הפפוחים לקח. חוץ מאוכל טבלנו במים הקרירים ומצאנו גם אפיק מים חמימים לטבול בו. קראנו סיפורים. בראש רשימת רבי המכר עמד מקס - אותו בחור מפוקפק שמפליג בלילה מחדרו שהפך ליער לארץ יצורי פרא. אחריו מיץ פטל והדלעת המופלאה.

המקום השלישי והלא פחות מושלם נמצא 50 דקות מאנטליה משקיף על אגם מעוצב בטוב טעם ועם בריכה של מים מתוקים המפולטרים על ידי צמחים ובטמפרטורה מושלמת - אנטי תיזה לבריכה במדרשה. וכשהטמפרטורה ונוף מושלמים גם אבא של יובי, שונא בריכות מושבע, הודה שהוא מבסוט במים.

חוץ ממקס מארץ יצורי הפרא, יצורי הפרא, הצטרפו עוד כמה חברים מסיפורי הדמיון של אבא: חתול חולה ופרה שיש לה יומולדת. הסיפורים על חייהם ואופן התנהלותם בעולם נשזרו בהווי הטיול. בעזרתם צלחנו נסיעות, המתנות , מקלחות ושלל מצבים שיובלי פחות התחבר אליהם באופן אינטאוטיבי.

וכשחזרנו - תל אביב! משכנו את הטיול עוד קצת ובדרך לסבתא וסבא פיני עצרנו לאכול פיצה ברמת חן. שעה אחר כך אבא כבר יצא לדרכו לעבודה ואנחנו שינסנו מותניים לקראת שבועיים אחרונים של אוגוסט.

השורות הבאות נכתבות אי שם בסוף ספטמבר כך שהן מלוות בצלופן נוסטלי משהו. אבל לא משנה עד כמה אייפה את המציאות בשוגג גם בזמן אמת היא נחוותה כקלילה ונעימה יותר מהאוגוסט שקדם לה. למה? כי גדלנו גם אני וגם אתה. כשבוע עם הפסקונת בילינו בתל אביב כאמור בין הבית לבריכה לים לבילויים עם נומנום שהוריה האהובים היו בעיצומם של שיפוץ בבנימינה ואריזה בתל אביב.

ולבסוף עוד שבוע אחד בבית. לחזור להתרגל להסתגל להשתעממם מספיק בשביל שהתחלת הגן תבוא בטוב. נו טוב.