עוד ספטמבר

זו השנה השלישית שאתה נכנס לגן ואולי מעכשיו אני אצליח להפנים שספטמבר ישאר לנצח ספטמבר. בספטמבר אני בוכיה אני מתגעגעת אני מרוקנת אני מפוחדת מבוהלת ואבלה את מות אבי - סבא יגאל שלך. לצד זאת, בספטמבר אני מייחלת להתחדשות להתחלה טובה לרעננות של רוח בין ערביים קרירה לענני בוקר. לשנה חדשה בבית הספר של אבא שלך, שימשיך לצמוח ולהצמיח את כל בני האדם שסביבו. לשנה חדשה בשבילך, שאני יכולה רק לנחש לאיזה עומק ועושר יתפתחו הסיפורים שבפיך בסופה. ושני הקטבים האלו מתנגשים חזיתית ממש כמו הביחד האינטנסיבי של אוגוסט ופרידות הבוקר של ספטמבר.

אבא שלך יוצא ב6:30 אתה קם ב6:45. קודם כל אני מפייסת אותך ואת עצמי עם העובדה שאבא בעבודה. אחר כך אתה קם עם מנטרה: "לא לגן". אני מסבירה לך מה הולך להיות בגן. (קראתי באיזה כתבת הדרכת הורים על פרידות שלא כדאי להבטיח שיהיה כיף אלא להיצמד לאמת: תהיה ארוחת בוקר וטיול למשל). כשזה לא הולך אתה מציע אלטרנטיבות: "אמא לעבודה, יובל בבית" או "גן של קטנים" או "מחר לגן". אני עונה שגם מחר לגן וגם היום. אני מנסה לשחד אותך עם עוגיות. או תמר או מישמיש. זה לא הלך בהתחלה. עם הזמן זה דווקא מצליח להוציא אותך מהבית בלי בכי. בדרך אני מספרת לך על מקס מארץ יצורי הפרא ועל איך מקס דווקא שמח ללכת לגן כי קורים שם כל הדברים שקורים אצלך בגן בעצם. אתה מקשיב אבל לא משתכנע.

ניסיתי כל מיני סוגי פרידת עם בכי ישר לידים של אושרית המטפלת בחיתוך מהיר שקורע את הלב שלי. אחר כך עברתי לפרידה יותר הדרגתית שכוללת שני סיפורים. יום אחד זה עבד יחסית טוב, למחרת בחרת את "גן גורים" אין ספק שזה הספר הכי ארוך שהיה על המדף. תוך כדי עשינו גם צחוקים אבל כשהגיע הזמן לעמוד בהסכם - שבה המחאה ושב הבכי. באחד הימים מצאנו חגב בסלון. אספנו בצנצנת הבאנו אותו יחד להראות לכל הילדים. עדיין נפרדנו בבכי ובהמשך היום קיבלתי תמונה שלך צוהל ודיווח כי החגב שוחרר בטיול. כל יום אני מקבלת דיווחים על איך אתה מתמודד. לפעמים יותר קשה לפעמים ממש נהדר. ממש כמוני. התחברת לאושרית. כששאלתי מה כיף עם אושרית מיד השבת: לחבק. וואלה גם אני אבקש ממנה חיבוק. אחר הצהריים מגוון אף הוא. לפעמים אתה כבר לא עומד בזה שחלק מההורים כבר הגיעו או שקמת מהשנצ בלי כוחות להכיל את כל העניין החדש הזה ואז אני נאלצת לכייל את ציפיותי מהר. חשבתי שנלך לבריכה אבל אתה רוצה הביתה. הגענו הביתה אתה לא רוצה לרדת מהריקשה הנגררת על ידי האופניים, המשכנו לגן שעשועים אתה רוצה לגן שעשועים אחר וממש לא לזה. משהו בסוף יוציא אותך מהלופ ובכל יום המשהו הזה שונה ככה שאין גבול לסבלנות וליצירתיות שנדרשת.

כבר לילה, רוח הסתיו נושבת בחלון מאלצת אותי להתלבט אם לשנות מיקום או לקחת שמיכה. עכשיו אבא שלך עדיין בעבודה. עכשיו אתה ישן במיטה הנהדרת שלך עם סמיילי גדול סמיילי קטן קוף נאבי קרנף ושלושה מוצצים. קודם היית ער. מאוד ער כי מאז שנגמר הגן הספקת לאכול תמר ומישמיש מיובשים, שזיף, שתי קציצות של ורה נשיץ, פסטה, שניצל, פירכית עם קוטג', פירכית עם טחינה וביס פירכית עם טחינה וריבה, פיתה על הסאג' עם שוקולד, ענבים ועוד פיתה עם שוקולד ולקינוח אפרסק. יאמר לזכותך שאנרגיה והפעלתנות התחילו לפני הבליסה הגדולה והמשיכו אחרי. רצת לתוך הדשא המושקה בממטרה באושר גדול, רכבת על האופנוע בשובבות התקרבת לכביש רק כדי לעצור ולהראות לי שאתה לא חוצה לבד טיפסת קפצת טיפסת רצת לפה ואז לשם. אל הילדים הגדולים ואחריהם עם כל חברותיך ומסביבן. יאמר לזכותי שהצלחתי לעמוד בקצב. השוקלד עשה את שלו כך שאחרי האמבטיה וההשכבה וכיבוי האורות פתחת את הדלת ויצאת מהחדר. השכלתי לא להתעמת ולאפשר לך עוד חצי שעה של משחק וקפיצות על הספה. להרכיב את אנשי הפליימוביל על האופנוע שלך לנעול לבובה את הנעלים שלך ולשנע חפצים מפה לשם לפה. וכשהתעייפת בחרת ספר שירי לילה טוב שאקריא לך ובחרת שיר ספציפי על איילות פעלתניות כל כך שגם חלומותיהן הם הרפתקה. (תודה ללאה גולדברג וליוני רכטר). שרתי שוב ושוב ואז שוב אחרון במיטה. מתקפת נשיקות כמו אבא ולילה טוב מספר 2 עד הבוקר כי כל ההתחלה החדשה הזו גורמת לך לישון טוב.