איפה הבטנונה?
יובלי מדבר ואנחנו עדיין נפעמים מהקפיצה. התוכן מפתיע בפשוטותו. הנחרצות וההומור הסקרנות ותכונות נוספות שניתן היה לזהות גם טרם רכש את השפה מקבלים עכשיו טוויסט אחר וזה מאוד מרגש.
יותר מהתוכן מרגשת ההבעה שבדיבור. האינטונציה, ההשתהות בין מילים החיפוש אחר המילה המדוייקת עבורו בבדיחה שהוא מספר. האופן בו הוא מדגיש מילים מסויימות על פני אחרות במשפט.
בסוכות טיילנו בנחל אלעל. בזמן שאבא ודודה שמנמן (הוא קורה לתמרולי שמנמן וזה נפלא) הקפיצו מכוניות ממקום למקום ניגשנו להסתכל על הפרות שברפת.
- אני פוחד אמא (אמר ומשך את ידי שלא נתקרב יתר על המידה)
- אז אפשר להישאר פה מתחת לעץ ולהסתכל עליהן מרחוק.
- איפה הבטים שלהם אמא?
- הפרות גרות ברפת. הרפת היא הבית שלהן.
- איפה הבטים שלהם אמא?
- לא הבנתי לולי
- איפה הבטנונה שלהם?
- אה! הבטנונה שלהם. לולי אהוב רק הראש שלהם מציץ מהסורג שאר הגוף עם הבטן הרגליים והזנב נמצאים בפנים. איפה הבטנונה שלך?
- כאן. (אמר הרים את חולצתו וקיבל נשיקה)
איזה כיף זה שאפשר להגיד כל מה שמרגישים שאפשר לשאול כל מה שלא ברור וגם שברור שלא הכל ברור. (וגם איזה כיף לקבל במבה לתחילת הטיול וגלידה בסופו וכל הדרך להיות במנשא על הגב של אבא).
לפעמים נדמה שכל המחשבות שלך לא נשארות בראש אלא יוצאות בדיבור. ולפעמים יש מלמול כזה עסוק מילה פה מילה תוך כדי בניית קונסטרוקציה מורכבת ממגנטים או לגו. לרוב יובלי מכריז הכרזות:
"עשיתי מהפכה אמא!" (אחרי שפיזר את כל פסי הרכבת רגע לפני שיצאנו לגן בבוקר)
"אמא כעסה, יובלי עשה מהפכה גדולה" (אחרי ששב הביתה ומצא את המפכה בעינה)
"כוס זכוכית של גדולים." (באמצע הלילה יובלי קצת בוכה ומבקש מים)
"אני מבוגר אני שותה בירה ויין וקפה." (ליד השולחן אחרי הארוחה משחק עם בקבוק בירה ריק)
"להציץ על העוגה אבא" (יובלי קם בבוקר וזוכר שישנה עוגת בננה בתנור שמחכה לו מאמש)
"להחזיק" (לאחר ההצה)
שמנמן וסבתא סילביה ואני נסענו לרומא לטיול בנות. חמישה ימים של ביחד מתוכם שלושה של טיולים רגליים ברומא היפיפיה הנצחית, אוכל משובח וגעגעוע.
כשחזרתי ההתרגשות היתה גדולה ביותר קפצנו התחבקנו ערכנו מרוץ בימבה ואופנע ברחבי הבית התחבקנו שוב ושוב. ולמחרת הגעתי לגן ומצאתי את יובלי בוכה ומוחבק בזרועותי של אילנה הגננת. וירוס? נפילת מתח מהעדרותי? התחבקנו התחבקנו חזרנו הביתה ויובלי ביקש. "לישון אמא". נכנסנו הביתה לקחתי אותו למיטתו "שוחך" השיבוש הנפוץ לחושך. הסתתי את התריס. ליטפתי אותו. "לצאת" נשקתי לו ויצאתי מהחדר. יובלי נרדם לשעתיים. כמה טוב להיות מובן.
לקראת שבע בערב הערתי אותו בעידודו של אבא שהיה בעבודה באותה העת. ישבנו מחובקים על הספה. אחרי כמה דקות של התאוששות פרצי אנרגיה גדולים התגלו ובילינו ערב נהדר עד עשר.
תודה יובלי שאתה מלמד אותי פשטות. מעניין עד מתי הדיבור השוטף המובן והמדוייק שלך ימשיך להפתיע.
