מרגליות - מלקטים אמא ואבא של יובל גור

החיוך הממיס - היה גם קודם (מהקקי הראשון).

המבט האוהב והעיניים שאפשר לצלול בהן צלילה חופשית - מופלאים, אבל לא חדשים.

המרץ הבלתי נדלה, הסימנים הכחולים שמספרים על הרפתקאות - זכורים היטב עוד מהבטן.

כושר האכילה והתאוה הבלתי מתפשרת - ככושר הינקיה.

הזרועות מחבקות, מושכות, מכריזות: "עכשיו אנחנו ביחד" - מנוסות ויודעות את מלאכתן נאמנה.

הנטיה להתמזג עם עסיס פירות, בוץ ושלל פרודוקטים המייצרים מהפכה , ולהנות מזה- אשמתי.

האופטימיות החיוניות הסקרנות והמראה המסוקס - אשמתו.

ההתמסרות למיטה לכרית ולשינה - תורשתי משני הצדדים.

אז מה מרגיש חדש? המילים, המשפטים, השפה, הפנינים, המרגליות:

מתישהו בנובמבר:

- איך קוראים לעצים הזה? - תזוז רגע - אני חייב מוצץ - איך עושה ג'ירפה? - מצאתי חור של עכבר (מסתכל על חור בפיתה שהכנו) - אני מבוגר. אני שותה בירה. אני שותה קפה. - אבא, עשיתי פלוץ קטן

29.11: יובלי צופה במערבל בטון מבעד לחלון ראווה של פיצירייה:

היום נבהלתי ממערבל בטון, עכשיו לא נבהלתי ממערבל בטון 7.12 : יובלי מספר סיפור:

בוקר אחד אריה, בוקר אחד סוס, בוקר אחד דחליל, בוקר אחד מיץ מנגו 8.12: שום שום אוכל. אני לא אכלתי שום אוכל. (לפני צחצוח השניים)

9.12 אבא: יש דברים שרק אבא עושה (להחזיק את הכף של הסוכר) יובל: יש דברים שרק יובלי עושה אבא: מה למשל יובלי: מחזיק את היד של אבא

9.12: יצאנו לטיול בעין עבדת עם ענת ומשפחתה מרווה בוכה ובוכה.

יובלי מודאג ניגש אליה ואומר: תירגעי!

10.12: ישבנון חדש לכבוד החנוכה?

13.12: למה הקיץ הפך לחורף אמא?

14.12: אביגיל מחלקת סוכריות גומי

אביגיל: אני לא אוהבת גומי עם נזלת יובלי מביט סביב: אני צריך טישו! 15.12: יובלי לאבא:

אני רוצה שתספר לי על חיה, על עיזים בדיר. 14.12: מה זה נס?

19.12 : יובלי הוחזר מוקדם מהגן בשל שלשולים. אבא: אתה זוכר מה דיברנו? מה יעזור לך עם הקקי שלא תשלשל? יובלי: סופגניות! יובלי: אתה שם זומיקה? אבא: מוזיקה. אתה מצחיק צמחיק? יובלי: צמחיק