הקקי בחיינו.

אדם בוגר מבלה את חייו בידיעה שיש דברים שהשתיקה יפה להם. גם אם לעיתים הם מסבים סבל רב או שחרור והקלה ואת כל המנעד הרחב שבין המצבים הנ"ל. השתיקה יפה להם. ואז יום אחד האדם הזה הופך להיות אמא.

האתגר הראשון הוא הקקי של האמא. כל הקוראים שמעדיפים להשאיר נושא זה בדממה מוזמנים לקפוץ פסקה לקקי החמוד של התינוקי החמודי. עוד לפני הקקי הראשון כאמא יש אתה הקקי של היולדת. אי שם בקורס ההכנה ללידה דובר על חוקן כעניין בירוקרטי כמעט שתפקידו להנעים לכולם את התהליך וכמובן לפנות מקום שם באזור האגן. בשלל חרדות הלידה נושא החוקן לא ממש תופס מקום של כבוד. כשהגעתי למיון יולדות והאחות בכניסה אומרת לי: "גשי לעשות חוקן". אני לא ממש בהכרה גם ככה ומתמוטטת לה על הדלפק די מהר. היא מבינה שלא זה המקרה וחוקן לא יהיה כאן יאללה יולדים! ואי שם בצירים אומרת המיילדת: "תלחצי לקקי. לא לנפח את הפנים, ללחוץ ממש כמו לקקי". לרגע יש שחרור קל ואיתו גל ריח שמעיד כי לא מדובר בראש מבצבץ. עדיין. ההתשה והמעמד אינם מפנים מקום למבוכה ודי מהר ובלי שום התערבות מצדי חוזרים לשגרת הלחיצות - כמו לקקי.

הקקי הראשון של האמא הוא שחרור משמעותי ביותר. הגוף זוכר את הלחץ והכאב. נסגר, נאטם. לא רוצה לחזור לשדה הקרב גם לא עבור פינוי הפסולת המתבקש. נדרשים, זמן, מרחב וסבלנות לפייס את הגוף, לנחם, לאפשר לו לשחרר. הצלחת? ניצחת! אם הצלחת סימן שהיה מישהו (אבא למשל) שישמור על תינוקך במחלקת היולדות או בבית. סימן שהייתה לך את הפניות לזמן לעצמך. לבד. אדם והקקי שלו בפרטיות המתבקשת. מאותו רגע כל החראה עצמית סטנדרטית עם או בלי מוסף, תהיה סימן קטן לעצמיות - שחרור כפול.

בעוד הקקי שלך משחרר את משתעבדת לקקי אחר. כמובן שיש את סוגי הקקי השונים, תחילה הוא שחור ואחר כך יש לו צבע צהבהב ירקרק וריח של חלב הנקה חמוץ ויש קקי גב, ופיגוע קקי (נפוץ בישראל ובאיזורים מסוכסכים) שמצריך החלפת כל פרטי הלבוש, חלקם לא ישובו לארון גם לאחר שתיים ושלוש כביסות. אז מגיע הקקי של המבוגרים. קקי של מי שאוכל אוכל אמיתי כולל בשר ובמבה. ופח החיתולים המפואר מתחיל לזייף והניחוחות ממלאים את חלל הבית באופן שאין לטעות. התינוק כבר לא יונקיון והקקי שלו פחות ופחות חמוד ויותר ויותר מסריח. ויובלי אהוב שלי אוכל יפה וחילוף החומרים שלו מהיר עד מהיר מאוד כ 3-4 פעמים מפוארות ביום.

כמו כל דבר בהורות יש אסכולות. יש טיטולים וחיתולים אקולוגים, רב פעמים, חד פעמיים, חד פעמיים יקרים או זולים (לתינוק שלנו מגיע הזול ביותר!). יש כאלה שמתפרקים עוד לפני שהספקת לחתל. יש מגבונים מבושמים בלי ועם חומרים כאלו ואחרים ויש את המגבת והסבון והמים החמימים (לתינוק שלנו שמן היפואלרגני אורגני!).

ממידת "ניובורן" עלינו בזריזות ל-2 ו-3 והתייצבנו תקופה על מספר 4 ומשם ל-5 ובמידה 6 את מתחילה לתהות האם עדיף לעבור לחיתולי מבוגרים.

ערכת החתלה של סיירותניקים אמיתיים (רותי נשיץ שתחיה) היא בעצם פק"ל שורש (כזה שמכרו בו פעם סנדלים והומר לערכת קפה עם ריח תמידי של קפה שחור ומרווה שנשכחה). לכבוד הלידה קיבלנו גרסאות של הגזרה הנ"ל מבד קורדרוי עם פלפלונים ואחד עם דובונים. הגודל המושלם למספר חיתולים מגבונים משחת טוסיק ומוצץ שיהיה.

מניחה שעל קונספט שידת ההחתלה הרחבתי אי שם כשזה היה רלוונטי. יובלי שנא לשכב ערום על גבו בשעת ההחתלה, גם כשמפזר חום היה אמור להכהות את חושיו בחומו חמתו מצאה לה ביטוי בצרחות אימה. גם כשמובייל עדין ניסה להסיח את דעתו משך בו בעצמה. כל שלב בהתפתחות ובתקשורת איפשר לתווך לו את התהליך בצורה נעימה יותר ולגייס אותו לסייע לי ולו , לגננת ולו העיקר שיעבור איכשהו.

ובקיץ האחרון כל הבנות בגן נגמלו. ואולי גם אנחנו יכולים להיפרד מהחיתול וזה קצת מבלבל: בגן עם חיתול, בחוץ בלי, בבריכה בלי, באוטו עם. ובעצם עוד רגע טסים לחול ולא מתאים אז עדיף עם (ויובלי פירגן שילשולים גם בלילות הקיץ החמים של טורקיה אז מזל שעם) וכשחזרנו לארץ שוב בלי ויש סיר וזה מרגש ומרגיש גדול (כלומר פחות קטן) אבל עכשיו צריך להסתגל לגן חדש אז מוטב עם. ובתקופת מגפות השילשולים הם מדובר בשילשול רירי צהוב המעיד על וירוס פולשני ומדבק או שמא בביטוי המכובס "יציאה רכה" המעידה על יותר מדי מרק כתום או חבילת תותים שנשאבה לה בבת אחת? האם התדירות היא בהתאם או לא להנחיות משרד הבריאות ומאפשרת שיגור לגן גם למחרת?

וכשיובלי לא רוצה ללכת לגן הוא מגייס את כל ידע שלו בתחום:

"אני חולה אמא", "כואב לי כל הגוף", " יש לי חום" ואני מנסה ליישב את התוכן עם שאר סימפטומים ונאלצת להאמין שמדובר ברצון עז להישאר בבית ולהמשיך להתנהל כשד טאזמני שמתרוצץ כבר שעה וחצי ממשחק לצעצוע מהמקרר לקורנפלקס על אופניים או אופנוע עם או בלי קסדה.

"לולי אהוב שלי בוא נבדוק אותך. דווקא המדחום אומר שאין לך חום (כשהוא חולה באמת אין סיכוי למדוד), ומי שחולה אין לו תיאבון והוא מתנהג יותר כמו שלולית". כזה לא עובד הוא מגייס את הקקי: "אני משלשל אמא".

"דווקא יצא לך אחלה קקי הבוקר. אתה רוצה ללכת לרופא בכל זאת?"

יובי שוקל את ההשלכות של ההצעה שלי: "לא. לגן."

ואחרי ההסתגלות לגן ולמרות שכבר חורף אלון החליט שדי. התייעצנו עם הגננת אילנה שסיפרה שיובלי הולך לצד להשתחרר ואומר שיש לו קקי והיועצת הפדגוגית שאמרה שלא כל התהליכים מגיעים מהילדים ולפעמים זה אכן תפקיד שלנו לסייע להם ולהחליט עבורם, יצאנו לדרך. הפיפי שנעדר מרשימה זו עד כה תפס מקום בחיינו הן בארומה הן בסמרטוטים ובכביסות והן בספרות הילדים הענפה (סקירה כמקובל תימצא בסוף). פיתחנו טכניקות כביסה. שטיפה ידנית וייבוש, שטיפה עם חומץ בתוכנית קצרה ואז הוספה של בגדים נוספים לתוכנית מלאה. את פק"ל ההחלפה הוותיק החליף תיק סמי הכבאי. כל אחד והזרנוק שלו. בתוך התיק תחתונים מכנסיים גרביים מגבונים ושתי שקיות אחת לאיסוף הכבודה והשניה לאיסוף הבגדים ושאריות הכבודה. גם ממחטות לאף.

פיתחנו הרגלים ותזכורות וגם היום אנחנו מוצאים עץ, אבן פקק גלגל של אוטו (עדיף לא שלנו) שמאוד צמאים וישמחו לקבל קצת פיפי. אבל פיפי זה רק מסריח ורטוב. קקי לעומת זאת זה קקי. וכמו תמיד לפני שינויים ותהליכים אני קודם כל כדי להיות בטוחה וכי ככה נהוג - חרדה. ולא אכפת לי לנקות מבוקר עד ערב תחתונים אבל מה אם תהיה לו עצירות?! עצירות - זה לא נעים זה לא כיף, עצירות פורצת את גבולות מערכת העיכול ומייצרת מתח ועצבנות בדיוק כפי שמתח ועצבנות מייצרים עצירות.

וזה גם כל העניין של הגמילה מסתבר - העברת האחריות והשליטה לילד על צרכיו. אם יצא בתחתונים זה מבאס קודם כל אותו זה לא נעים ולא כיף - לתחושת ההשפלה שנוצרת לא צריך להוסיף כעס, תסכול והאשמות חיצוניות מאמא ואבא, די בה כדי שהדובון ירצה ויסגל (בפרק זמן סביר) שליטה כדי להימנע מכך.

כמו כל חרדה טובה סופה להיות אנרגיה מבוזבזת שתועלה למחשבות שווא במקום למשהו נחמד יותר כמו עוגיות שוקולדצ'יפס למשל. ולא נתקלנו בעצירות אמיתי אלא בוויסות של 3-4 היציאות ל-1-2. לזמן איכות ארוך יותר עם ספרות הילדים על הישבנון החדש או בהחזקת נדנדה מכורבלת כשהקקי מגיע כשאנחנו בחוץ משתובבים. ויובלי כבר יודע להגיד רגע לפני - אמא יש לי קקי וכולנו שמחים על היכולת להגיד ולבצע. והשחרור עצמו והשחרור מהשחרור הופך להיות נעים יותר.

"יובלי מה תעשה כשתהיה גדול?"

"אשתה קפה ובירה ויין ואנגב את הטוסיק לבד"

ולקינוח רשימת ספרות קצרה (נרכשה להפחתת החרדה שלי - ספרים זה עדיין לא שווה ערך לעוגיות שוקלדצ'יפס אבל כבודם במקומם מונח. בשירותים):

סיר הסרים / אלונה פרנקל - קלאסיקה אין לי הרבה מה לומר מבחינה ספרות, אבל יש משהו בישן ובמוכר שפורט על נימי הנוסטלגיה וזה פשוט עובד. במיוחד העמוד בו נפתלי תוהה מה עושים עם החפץ החדש שקיבל.

הסיר של לולו / קמילה ריד איורים איילי בזבי - הטקסט זה לא הצד החזק אבל האיורים והצבעוניות שלהם נעימה והקטע של סדרת ספרי לולו הוא האינטראקטיביות, יענו שלל עניינים למשש ושכיף להרוס ולכן פחות כדאי להיקשר סנטימנטאלית.

כלם עושים קקי / טארו גומי - מאסטר פיס. איורים מרהיבים. טקסט מינימאלי ומדויק שנותן את הבמה הראויה לאיורים. שווה להיגמל מחיתול בשביל להיחשף לספר הזה. תודה יובלי.

פיץ וציפה ושלולית של פיפי / אקסל שפלר - היוצר של הספר הוא המאייר של ספרי טרופותי ועל כן האיורים אדירים ומעניינים ואפשר להתעמק בהם לחפש ולגלות כל פעם משהו חדש ואפילו לשחק אחר כך בהשראתם. רכשתי את הספר בעקבות ביקורת מדוייקת שהבליטה כי הטקסט מביא נקודת מבט שונה מזו של לולו וסיר הסירים. העיסוק בפיפי שברח הוא מול ציפה חברתו של פיץ - מה שנקרא קבוצת השווים ולא מול אמא כמו בספרים הנ"ל וכמו במציאות זה קורה כשממש עסוקים ופשוט לא שמים לב ואז כבר מאוחר מדי. זה סיפור אדיר מכל מני בחינות גם שובר חלוקות מגדריות ועוד.