מקלחת של סוף היום / הסבון בכה מאוד
המקלחת של סוף היום, תחילת פברואר 2020
===========================
יש שיר כזה באלבום המכוון להורים וילדים של מארש דונדורמה "תנינים על הראש", שנפתח בקול תרועה (כיאה למארש דונדורמה) המלווה את המשפט "כל הצרות נשטפות פתאום במקלחת של סוף היום". הוא נמשך - "יש זמן לנשום, במקלחת של סוף היום."
גם אם אחפש טוב טוב ואקרצף את חדרי ועליות ליבי אני מתקשה למצוא ממש ממש צרות. יש אולי כמה חרדות - חברות טובות שלי משכבר הימים, וגם קצת עייפות (תלוי באדיבותו של מיקמיק), אבל צרות לא ממש קיימות בחודש ומשהו האחרונים. אבל זו כן הזדמנות- המקלחת של סוף היום- כמו בבית, גם פה להיות מיכל אחרת. לא אמא, לא בת זוג, לא ילדה, לא גדולה - מיכל שהיא גוף שנפגש עם מים.
אני אוהבת מים חמים. כאלו שלובסטר לא אוהב. והמקלחות בטיול עם קראוון. רגע! מצאתי זו הצרה!!! זה הדבר היחיד לאורך כל הטיול למעט יוצאים מן הכלל שתיכף אתעכב עליהם, שהוא ממש מעצבן. גם לא כל המקלחת. ללכת למקלחת בערב זה בדרך כלל כיף - היו מקומות שזה היה קצת מפחיד אז העדפתי להתקלח בשעות האור או לרכב על אופניים עד לשם (טוב אלו היו מקומות חשוכים ומבודדים המזמנים את כל החרדות והשדים שנטמעו בנפש הנשית). בכל אופן ההליכה למקלחת היא סבבה בדרך כלל. המקלחות עצמן מגוונות לפי האתרים בפרמטרים שונים: ניקיון, עיצוב, נוחות וכמות מתלים, טמפרטורת המים ונוחות הוויסות, עוצמת הזרם, כמות הנשים הנוספות מסביב, והיו גם מקלחות עם טיימר שמחדד את ההיבט המשימתי של העניין. במקום אחר הייתה מקלחת צמודה לאזור הBBQ וזה היה בהחלט מאתגר להרגיש נקייה כשחוש הריח משדר למוח נקניקיה צלויה. היה מקום אחד שהיתה בו סלסילה עם שטיחוני אמבטיה נקיים - זו הייתה גאונות לצאת לשטיחון. זה ממש נחמד ומקל את מלאכת ההתלבשות בפיג'מה. כאמור אני חובבת הרתחה עצמית והעניין הזה של להתלבש מיד אחרי המקלחת בתוך המקלחת - זה החלק המבאס ביותר תכלס. במקום לשבת עם המגבת עוד דקות ארוכות על המיטה להחזיר את הדופק והטמפרטורה לגוף.
את מיקו בדרך כלל אלון קילח ואני זכיתי ליובניק. מקלחת עם יובניק היא מאתגרת. כי יובניק הוא עפיפון ומעוניין בעיקר לשוחח על דברים שהם לא להתפשט, להסתבן ולהתקרצף, אלא כל השאר, רצוי סיפור ואולי כמה שאלות תוך התעלמות מהמרחב ומהצורך להיות פעיל במלאכה ובהתפשטות ובהתלבשות שתוחמים אותה. בקיצור זה כיף לפעמים כשלא עייפים מיום שלם של פיטפוטים וסיפורים והתעופפויות עפיפוניות. ויותר כיף בדירה שיש בה אמבטיה והוא יכול לשבת ולהפליג שם עם עצמו ואני עם עצמי.
ואם כבר אמבטיה אז הייתה אחת מושלמת. זו שעלתה על כולן וסביר שלא תהיה כזו שתשווה לה. זה היה בטזמניה במקום שנקרא left of fields. מדובר באתר קמפינג של בחור אחד מגניב שנמצאת ממש משמאל לשמורת פילד היפהיפיה עד מאוד. והבחור הזה הביא לשם אמבטיה ומיקם אותה מתחת לאקליפטוסים תמירים ונהדרים בקצה השטח שלו צמוד לנחל ואיכשהו ממש קרוב לקראוון שלנו. ובהזמנה מראש זכינו לתאורה רכה בשעת השקיעה המאוחרת (אחרי שדובון ונמרון ישנים כבר) להגיע למתחם האמבטיה שלצידה מדורה בוערת לחימום ובתוכה מים רותחים בדיוק כמו שאני אוהבת. אמבטיה מגניבה כזו עם רגליים, בלי קירות עם עובש ובלי תקרה עם תאורת ניאון מהבהבת. מאז כשאני מתקלחת ומעדיפה לא להיות נוכחת אני מזמינה את עצמי לשם וריח האקליפטוס המדורה והסבון אופפים את נשמתי המאושרת עד מאוד.
הסבון בכה מאוד, תחילת אפריל 2020
=============================
יש וירוס משוגע שפוגע חסר הבחנה והמקלחת, בדירת הסגר הניוזילנדי שלנו, חמימה ונעימה ואני יושבת עם המגבת בדיוק כמו שאני אוהבת. מחזירה נשימה לאחר הרתחה ולאחר נדידת המחשבות על גלי חוסר הודאות של עידן הקורונה. רבות נכתב ועוד יכתב על הוירוס הזה והשפעותיו כי ככה אנחנו בני אדם כותבים את עצמנו לדעת, עד יציאה מהדעת וכניסה לדעת אחרת וחוזר חלילה. וגם אני כותבת כדי להשקיט את הדעת לסנכרן אותה עם הגלים על האגם שמולי. ענן של חוסר ודאות מבקש להיות המהות של הכל, להפוך לחרדה שתשבש את הטוב שיש פה עכשיו עם תסריטי אימה שלעולם לא יתרחשו כפי שהם בראשי. גם ככה המציאות עולה על כל דימיון וכשהעתיד יהפוך להווה אותן מחשבות שיוצרות סבל והתכווצות יותמרו לקבלה ואז להסתגלות או התנגדות או לכל דרך אחרת של התמודדות עם מה שקורה.
