נועמיקו מיקו פיקו

טוב אז אי אפשר לשתוק יותר. מדובר בתופעה מדהימה. תוך כדי טיול בין חופים, אקליפטוסים ויערות גשם, שריפות ענק באוסטרליה, אגמים קרחונים ומה שביניהם ומגיפה עולמית גדל פה דבר נהדר. נועם גור. אין הנחתום מעיד על עיסתו אבל באמת באמת יש כאן שילוב של חיוך ועיניים ולחיים שלא מין העולם הזה ממוסגרים בבלונד רך שכזה ובמשמנים תפוחים שהולכים ומתמצקים באזור הירכיים. וכל האריזה המשובחת הזו שופעת בפרצופים והבעות פנים בשלל גוונים החל מחדוות גילוי, והנאה מבדיחה מוצלחת, התרגשות ממאפה, מחמוציות או כפתור מתחת לספה. התרגשות אדירה שלא ניתנת להכלה כשיש רוגעלך בתנור שעתיד לצאת. כמה שהוא עסוק כשהוא זורק אבנים לאגם בוחר אותן בקפידה מרים ניגש נחוש לרדת בשביל יורד גולש נופל ממשיך זורק מבסוט מסתובב לא נופל מביא עוד אבן. ובשלולית הו! השלולית! כמה טוב שיש שלוליות לקפוץ בהן זה תענוג. להוציא מהן אבן לקפוץ שוב וליפול לגמרי אוף. רטוב צריך לחזור. להחליף הכל. לשחק בלגו.

ומיקו מאוד אוהב סיפורים. הוא מאוד אוהב לשבת עלי או על אלון להאזין לסיפור להסתכל בתמונות. הוא מאוד אוהב להמחיז אם יש בסיפור בעל חיים הוא ירד וישאג וילך כמו נמר או עכבר. אם מוזכר משהו מן הבחוץ הוא יושיט ידו לחלון להבהיר כן הוא זיהה עלה, עץ, אגם (או ים), הר ענן ציפור, שביל, שמש, שמים - כל אלו יביאו להרמת יד שמאל שמאלה. כל מה שיש בתוך בית יביא להרמת יד ימין ימינה. בנחישות ועם הרבה מרוצות עצמית.

אוטו. אוטו. אחרי הסגר חזרנו להסתובב ובאופן חגיגי סובבנו גם את כסא הבטיחות שלו לכיוון הנסיעה. מיקו אוהב את האוטו. הוא גם אוהב להגיד אוטו. להביט מהחלון במה שיש להביט - כבשים, פרות, אייל. להירדם באוטו. בנסיעה אחת מקווינסטאון לגלנקורי קיבל מיקו אגס. עסיסי. האגס נאכל ופתאום נשמעה המילה "אוי", מתוקה כמו הצליל של נופת צופים. מה קרה? הסתובבתי להביט והנה האגס נאכל בדיוק באמצע כך שנחצה לשנים ומיקו מנסה לחבר את החצאים זה לזה. "אהוב שלי אי אפשר לחבר את חתיכות האגס". מיקו הביט בחתיכות מבואס ואמר:"אוף". מזל שיש בעברית מילים בנות הברה אחת.

אחת העמדות האהובות על מיקו היא על השיש של המטבח בדירת הסגר שלנו בקווינסטאון. מדובר בדירת airbnb די מושלמת אולם ככזו ובשל המיקום שלה בעל ערך נדל"ני בלתי מבוטל שטח השיש די קטן ועכשיו הוא קטן מינוס טוסיק פעלתן. ומיקו יושב בין קומקום לטוסטר לכיריים חשמליים לקרש חיתוך. יושב לו ומנשנש כמו כבשה בשדה, בשדה מוקשים. מנשנש ומפטפט. החלומי לסלט נזלל עוד בטרם נכנס לקערה את העגבניות הוא בורר ובוחר מבעד לגזרים ולחסה. כשמגיעה שעת הארוחה מיקו מטפס בטכניקה מאוד מרשימה על כסא אוכל סטנדרטי- לא מוכן לשבת בכזה של תינוקות. הוא מושך את עצמו למעלה ומזיז את הטוסיק עד שהרגלים מתנתקות לגמרי מתקפלות ואז הוא נעמד ומתחיל בהשלמת לקטוז - גאודה או גבינת שמנת או לאבנה - בכל זאת אם יש גם סגר וגם חיתולי בד לא בשימוש אין סיבה לא לרכוש יוגורט ולהכין לאבנה. ואז הוא מתחיל לשיים. מה=חמאה, בה=ריבה, אאודה=גאודה, יה = עגבניה. כל הברה כזו זוכה למזלג שבודק אם הוא מעוניין בביס אולם שוב ושוב הפה נסגר ונפתח רק כדי להגיד הברה נוספת של דבר מזון שיש על השולחן. הוא שבע ומתרגל את השפה שבפיו תוך שהוא עומד על הכסא ולפעמים משם על השולחן ולפעמים מזנק לכיווני בזמן שאני לועסת או נועצת או מוזגת או לוגמת. סיוט לאכול ככה. שנאמר "אבא נכון שמיקו הוא סיוט בשני מקומות בארוחה ובגן שעשועים?" מדהים איך גם בטיול כה ארוך וטוטאלי אפשר להרגיש שאין לך מספיק זמן אמא-אבא או שאין להם את הפניות שהייתה להם פעם לפני שנולד לך אח קטן.

ותכלס יש בזה משהו מיקו מפאת כל מיני דברים מיסתוריים שאולי כתובים באיזה חומר שיוויקי כזה או אחר שעוסק בשינה של תינוקות לא ישן טוב. לא ישן רצוף, מרבה להתעורר. סיימנו כבר מזמן עם ההנקה בלילה והנקה בכלל, ויש לו מיליון שיניים, אולי צינון אולי בטן מלאה אולי בטן ריקה אולי חם לו אולי קר לו אולי קפיצת גדילה קוגניטיבית מוטורית או שפתית אולי כאמור זה הזמן האידיאלי להיות עם אמא או אבא לבד כי יובי ישן. שפר גורלנו וההתמודדות עם כל האוליים האלו נעשית בשנת טיול ועוד בכיף של סגר כלומר השאיפות שמעבר ל"אכילות ויצירות" בטלות ונותרנו רק עם השלמת שעות שינה. ואם כבר אז כבר. כמה ימים לתוך תחילת הסגר נוי זילנד החליפה את השעון לשעון חורף מה שהפך את שעת היקיצה של מיסייה מיקו ל5:30. אז לאחר יומיים אלון עשה מעשה. הוא שינה את השעונים בטלפונים שלנו ושעוני הקיר חזרה לשעון קיץ כלומר גריניץ'+12+נועם גור. כמובן שזה עבד יפה כמה ימים עד שהוא התחיל לקום ב4:30 שזה בעצם 3:30. זו וגם זו לא שעה לקום. זו וגם זו גרמה לנו לשכלל, בחסות מיקו, את תרבות השנ"צים האהובה עלינו כל כך לכדי שנ"בים ושנ"צים תוך שילוב פעילות גופנית - מי שהיה ער בלילה חוזר לשנ"ב בשש וחצי עד עשר או אחת עשרה וקם לארוחת בוהוריים מפנקת (מינוס חלומי בסלט). מי שקם בשש וחצי יזכה לשנ"צ. ואז יבלה עם החבר'ה בזמן שמי שישן שנ"ב יעשה קצת ספורט ריצה או יוגה או גם וגם. אומרים שילדים צריכים שיגרה. הורים צריכים שעות שינה. הפעם היחידה שהניתוק מהזמן המקובל היווה בעיה ואפילו מחדל יש לומר, היתה כאשר אלון קבע תור למספרה בשבילו ובשביל יובי. הם הסתובבו במרכז וואנקה בעוד אני משנ"צת בנחת וניגשו למספרה לנסות את מזלם בתספורת של אחרי סגר. שם אמרו להם לשוב ב14:30 מה שהוביל לכך שאלון תוך 10 דקות הביא את מיקו אלי, העיר אותי בטרם עת (!!!) והגיע למספרה עם יובי. רק אחרי שהם נדחקו בין הצבע של זאת לפן של ההיא אלון קלט פתאום שהם הקדימו בשעה לתור שלהם.

ואם נשים את העניין הטכני הזה בצד. לאחרונה מאוד מאוד כיף להתעורר משנ"ב או שנ"צ כי בדרך כלל מיקו ישר מחייך שומט הכל ורץ לחיבוק מכריז "ידיים" ורק רוצה להתמזמז. איזה כיף להתנשנש להתחבק להתרפק להתנשק עם הלחיים הרכות האלו ועם הצחוק המתגלגל והחיוך שעוד אוחז באיזה מוצץ תוך כדי וכמה כיף להתיישב ולהרגיש איך אתה מתמקם תוך שוויץ לא קטן: אני על אמא! כמובן שתוך רגע או שניים, תלוי כמה הוא עסוק, יגיע יובי יסתער אבל יש גם מספיק פעמים שאפשר להתחבק ולהתחבק ולהתחבק ורק אז להתחיל את היום או מה שנשאר ממנו. כלומר לאכול משהו.

חשבתי שיש פה נקודה. אבל אז ישנתי על זה ויש עוד כמה סצינות שמקומן כאן.

האחת אחאית. אחת האהבות הגדולות של מיקו היא לפרק בכוונה תחילה מבנים ממגנטים של יובי. אני מבינה אותו. יובי עומל זוכה לתרועות והתפעלויות בצדק כי הוא ממש מוכשר וכולם מרוצים וברגע של חוסר תשומת לב מיקו מגיח ומרסק את האייל/ דינוזאור/ אריה בין רגע כמו הדלקת זיקוק יובי מזנק צווח ומגיב בדיוק כמו שמיקו ציפה בד בבד יד חסונה של אבא (או חסונה בלת ברירה של אמא) חובקת ושולפת את מיקו מזירת האירוע לבל הדבר יגרור לינץ' מצד אחד ועל מנת לבדוק אם יש משהו שניתן להציל מהמבנה תוך כדי דיבור ישיר ומפציר שכך לא מתנהגים. מיקו מרוצה, כל כללי הטקס התקיימו.

בגדול מיקו טיפוס רגוע נינוח סקרן ומאוד מעוניין שישתתפו איתו בחוויה מה שמחייב אותנו לקשיבות ונוכחות פעילה ובכל זאת יש את הרגעים האלו שזה מופלא לצפות מהצד במתרחש. מיקו בונה בלגו. לגו קטן כזה שלפעוטות אסור כי הם עלולים לבלוע. אז מסתבר שלא כולם מכניסים הכל כל הזמן לפה (כמו יובי למשל) יש כאלו שלא (כמו מיקו למשל). והוא יושב ולוקח לבנים של לגו ובונה ועסוק בענייניו בזמן שיובי מחופש לסימבה או עכבר או אביר שואג מקפץ או מנפנף בחרבו בהתאמה. מיקו חשוף למופע מרהיב רב חושי לכל המשפחה כל הזמן. יובי מדבר חושב שר בכל רגע נתון כל הזמן ממש גם עכשיו בזמן שאתם קוראים את השורות האלו. לעומת מיקו, יובי גדל בדממה. ריק.

מיקו חובב סדר וניקיון. זה די מדהים כמה שהוא הבן של אבא שלו. הוא כל כך אוהב לסדר את הצעצועים באמצע ובסוף היום. מפריע לו עסיס תפוז על האצבעות או יוגורט על הסנטר. הוא מראה ואומר כשנרטבת לו החולצה אחרי ששוטפים לו פנים. הוא אפילו מוכן שנקצוץ לו ציפורניים.

וכשהוא רוצה משהו הוא מקדים תודה. מביט מצביע ניגש ואומר "תודה תודה תודה" בקול הכי מתוק שיש, לפעמים זה נשמע פולני בטירוף אבל זה עובד. מיד אחרי יובי שואל "למה תמיד מיקו מקבל ראשון?".