מיקו בן שנתיים

מיקמיקוני שלנו, שערות הזהב שלך מתארכות וממסגרות את פניך היפות והצוחקות.  

אתה יושב על הכסא (לא זה המוגבה) דווקא הרגיל כדי להרגיש גדול - כמו יובלי. (דווקא יובלי אוהב לשבת על הכסא המוגבה כדי להרגיש מלך. או כמו שאלון אומר אתה לא מלך ואתה אהובי לא גדול. עדיין. אתה אוכל וצווח. פעוט עם צרידות תמידית שפתאום גילה דבר חדש את מיתרי קולו שלו ועוצמתם.  עוד רגע אתה בן שנתיים וחודש וקצת התמהמהתי עם הרשימה הזו ופתאום מ"מיקו דע פוץ" אתה כבר מצליח לומר "מיקו יודע לקפוץ". וגם לא כל כך אומר את זה כי התרגלת ליכולת המופלאה הזו שהפעימה אותך לראשונה - לנתק את כל כולך לרגע ממשיכתו של כדור הארץ. כמה גאה היית בקפיצות הראשונות וכמה חדווה בגילוי ויכולת לחלוק את הגילוי איתנו.  רגע לפני חגי תשרי ורגע לפני הסגר שהתחיל מוקדם מדי כבר התבשרתי שהתחלת לנשוך את החברות והחברים בגן וגם בבית אתה מפליא במשיכות שיער צביטות ונשיכות לתינוקות ופעוטות שמזדמנים לדרכך. לפעמים מתוך כעס ותסכול לפעמים מתוך שובבות ולפעמים פשוט כי אפשר.  היכולת שלך להתרכז בסיפור ולהקשיב דף דף מהתחלה ועד הסוף משתפרת מיום ליום. ולפעמים לא. לפעמים תעדיף לדפדף במהירות אני אצליח לקרוא חלקי משפטים והנה עוברים לחלק הבא. אתה מאוד אוהב לקרוא את סיפור "אמא אבא" שזה בעצם אלבומי התמונות שלנו של בניית הבית ושל הטיול (יותר כמו אלבום יובי מיקו..) בתמונת הפרידה מהמשפחה בנתב"ג אתה מצביע על סבתא ואומר "מיקו אוהב תאתא" ומנסה לחבק את התמונה. אהבתך לכלי רכב לא פסקה. אתה מנסה להכניס אנשים לכל כלי רכב גדול או קטן ככל שיהיה. לעיתים אתה מנסה להכניס את עצמך ולעיתים פשוט מתיישב על כבאית או על אחת מאלף הבימבות שהתגלגלו אלינו לחצר.  אתה עונה בכן או לא ולשאלות כמו "רוצה חיבוק?" או "אפשר נשיקה?" ולפעמים ממש מנחה איך לחבק אותך: "שים יד פה! לא פה". אני מתאמצת ממש ממש לכבד את ה"לא". לא תמיד מצליח לי כי כל כולך משמנים רכים שכתוב עליהם: "תחפני אותי". אתה אוהב (ב)ננה (ק)פואה וגם (ב)ננה (ר)גילה. אתה אוהב את אח שלך. צועד אחריו כמי שלומד את התנועות, המעללים, חיתוך הדיבור. הוא עדיין לא מדבר איתך. רק עליך. אם בכלל. בדרך כלל אחרי שנדחפת לו למשחק או לקחת לו משהו או משכת לו בשיער. הוא כן משתף פעולה ונהנה יחד איתנו מדברים חמודים במיוחד או משעשעים שאתה עושה.  בשעת הארוחה ובכלל אתה בלמידה בלתי פוסקת. שומע צמד מילים או משפט וחוזר בשקט כאילו לעצמך, מתרגל. עד לא מזמן ספרת חת חת חת ושלשום התרגשתי כשספרת ארבע חתיכות גולאש. כשהגעת לחמישית היא הייתה גדולה מידי וביקשת לחתוך אותה. אתמול ספרת צלחות במדיח "לוש, לוש, לוש".

בסוף טיול די ארוך לרגליך הקצרות התיישבת ליד קן נמלים. כלב עבר מרחוק וקראת לו - "לבי בו אות לים". כלומר כלבלבי בוא לראות נמלים. רצית לחלוק את הגילוי. נהנת לפץ פץ אותן באצבעותיך. מי היה מאמין שיצור שכמותך מסוגל לפצפץ יצור אחר עלי אדמות. הצלחת להתחבר לשמיכי הכי לא קומפקטי שיש - "כת בים" - שמיכת כוכבים, סוג של פוך לתינוקות. קטן זה לא. וזה מלווה בשני ארנבונים. גם הם לא קטנים. אחד היה בגן אך לכבוד הסגר החזרנו אותו הביתה. מהימים המעטים ששהית בגן הצלחת לשמר חיבור עמוק למקום ולקונספט. כשחולפים לידו אתה אומר "גן תמר מיקו" אבל גם" גן דקל מיקו".כשאתה שוכב לישון בערב או בצהריים אנחנו עוברים על שמות הילדים - גם עופרי שוכבת לישון, גם עתק שוכב לישון, גם איילה וגוני, מיקה, בארי שוכבים לישון. הובא לידיעתי שלא כולם שוכבים לישון ב20:00 אז סליחה מיקו על חוסר הדיוק, אף על פי כן נמשיך לדמיין אותם ישנים - הנשימה סדירה, הבטן רכה, הרגליים כבדות, הידיים רפויות וכבדות הראש כבד, הזנב כבד. ""מיקו אין נב בד" אתה ממלמל. נכון מיקול'ה אין לך זנב כבד. הזנב של נבי ארנבי.

מיקו של גיל שנתיים פחות חובב ניקיון. הוא מאוד אוהב שמנת וקוטג'. אהבה שנגמרת בפרצוף לבנבן. כמובן חובב מושבע של מייפל ו"קולד". בכל זאת מיקולד. הערב נרדם כשהוא ממלמל "גה צפת, גה צפת" לאחר שאכל עוגת גזר עם קצפת לקינוח.  ועכשיו עידן קורונה וסגר. והביחד רב מאוד. כל ארוחה כל שטיפת ידיים כל שטיפת טוסיק את רוב שעות הערות שלנו אנו מבלים ביחד. וזה כמובן גם מתיש. מאוד. על אף ההיכרות הכל כך מעמיקה שמביאה לזיהוי מהיר יותר של רעב, עייפות ושאר מצבים בהם שביעות הרצון מתחלפת בנרגנות, זה מתיש. ודווקא בגלל זה אני בוחרת ממרום סוף סוכות, אחרי שנטענתי והתאווררתי וחוויתי שבוע נינוח יותר כי אלון עבד הרבה פחות מהשבועות שלפני והשבועות שיבואו. בקיצור עכשיו כשאני רוויות נחת לראות את הטוב שהמצב המטורף הזה מאפשר - המון ביחד. המון חיבוקים ונישוקים. המון. המון סיפורים ופטפוטים. המון. המון משחקים המון שתיקות ועיסוקים מקבילים. טוב בעצם פחות וממש לא המון. המון מבטים ישירים והסתכלות בעיניים שלך שנראות כמו הגלזורות היפות ביותר שאפשר לחלום עליהן.   אז אהוב קטן שלי, אני מתרגשת בשביל שנינו משנת החיים השלישית שלך שהחלה לפני כחודש. היא תהיה כנראה אחת השנים המופלאות. אתה בטוח תהנה מהעברית שתבסס באזניך ולשונך וזה מרגש והולך להתעצם עד מאוד. אתה גם תהנה מסביבתנו הקרובה - הפירות שיבשילו במהלך השנה בבוסתן בגינתנו, טיפוס למאגר המים, טיול בוקר למצוק, לנוף וליעלים, החל משנה זו אתה תבין יותר. מתחת לשערות הזהב המראות, הטעמים, הריחות ומגע האבק והרוח כל אלו יחקקו כתחושות של בית. יהפכו לחלק מהזהות שלך. כמו שאני מרגישה כלפי ירושלים.   אולי רק כשתהיה ממש ממש גדול תבין איזו פריוולגיה זו לגדול במדרשה ולשזוף את עינייך במדבר ביום ובמערכת השמש בלילה. אני מאוד מאוד מקווה שבמהרה תוכל להנות להכיר ולחקוק על חדרי ליבך גם את המשפחה המורחבת שלנו. שתזכה לאהבתם בזכות מי שאתה ולא רק כאדוות של האהבה אלינו ושתוכל אתה להרעיף מלבך השופע. עוד חיבוק ודי. חלומות מתוקים וחמוצים (ליים, הלימונים לא משהו בעונה הזו).